בבא קמא מו. אתמר המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר הרי זה מקח טעות ושמואל אמר יכול שיאמר לו לשחיטה מכרתיו לך אמאי וניחזי אי גברא דזבין לרדיא אי גברא דזבין לנכסתא לא צריכא בגברא דזבין להא ולהא וניחזי אי דמי רדיא לרדיא אי דמי נכסתא לנכסתא לא צריכא דאוקיר בישרא וקאי בדמי רדיא אמרי ואי ליכא לאשתלומי מיניה לישקליה לתורא בזוזי דאמרי אנשי ממרי רשוותך פארי אפרע לא צריכא דאיכא לאשתלומי מיניה רב אמר הרי זה מקח טעות זיל בתר רובא ורובא דאינשי לרדיא הוא דזבני ושמואל אמר יכול שיאמר לו לשחיטה מכרתיו לך ולא אזלינן בתר רובא כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא
לכאורה קשה, אי אוקיר בישרא וקאי בדמי רדיא למאי נפקא מינה?
ובאמת עיין ב"ב צב. שהגמרא הקשה כן ותירץ נפקא מינה לטרחא.
וצ"ע מדוע הגמרא בב"ק השמיט אותו קושיא ותירוץ.
ופלא שלא מצאתי מי שהעיר בזה.
חזור למעלה