לא את הבור ולא את הדות אע"ג שכתב בו עומקא ורומא...
משנה זאת חסרה את העיקר (מה לא? מי לא?...). נראה שבסדר המשניות היא מהווה המשך ישיר למשנה הקודמת ובו מצוין הדין העיקרי שלח המוכר בית וכו'.
נשאלת שאלה: מדוע נצרכה הגמרא לקיים דיון על מה שלא נכלל במכירת הבית עוד לפני שעסקנו בדין זדה במשנה? במילים אחרות: ככל הנראה פיצול המשנה נובע מאריכותה, ויש לזה עוד כמה דוגמאות בש"ס. רק מדוע לא המתין מסדר הגמרא עם הדיון בסייגים של מכירת בית עד לאחר החלק הנוכחי של המשנה? מדוע הקדים לבאר אותם עוד בטרם למדנו את עיקרי הדינים במשנה?