א) לט: מ"ד בפני ב' סבר סהדותא בעינן ומ"ד בפני ג' סבר גלויי מילתא בעינן
ועיין רשב"ם גלויי מילתא בעינן שידע כל העולם וכיון דנודע לג' כאילו נודע כבר למחזיק דמי דמסתמא ידע במחאה זו אבל בשנים מסתמא לא ידע

לכאורה אינו מובן , דכשנודע לג' מסתמא ידע וכשנודע לב' מסתמא לא ידע. מה ההבנה בזה.

ב) לט: תני בר קפרא ערער חזר וערער חזר וערער כו'
ועיין רשב"ם בר קפרא לטעמיה דאמר צריך למחות בסוף כל ג' וג' הלכך מנהג הוא לערער הרבה פעמים

מה כוונת הרשב"ם במש"כ "הלכך מנהג הוא לערער הרבה פעמים" דלכאורה אינו מובן.

ג) לט:-מ. אמר רב נחמן מחאה בפני שנים ואין צריך לומר כתובו מודעא בפני שנים ואין צריך לומר כתובו הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו קנין בפני שנים ואינו צריך לומר כתובו וקיום שטרות בשלשה (סימן ממה"ק) 
ויש להעיר,

1. לכאורה הודאה חלוק מן השאר דצריך לומר כתובו וא"כ מדוע נקט לה באמצע הני דאין צריך לומר כתובו
ועיין רשב"ם ד"ה ואין צריך לומר כתובו וז"ל והא דלא כייל ותני להו ולימא מחאה ומודעא וקנין בפני ב' ואין צריך לומר כתובו היינו משום דרבא קאמר להו משמיה דר"נ ולאו בחד יומא שמעינהו אלא כל מילתא שמעה באפי נפשיה והדר חברינהו רבא כחדא כסדר כמו ששמען עכ"ל
ולפי"ז אפשר ששמע הודאה אחר ששמע מודעא ודוק'

2. הכוונה בהסימן הוא מחאה מודעא הודאה קנין,
וראיתי במגילת סמנים (למרן האדרת ז"ל ) שכתב וז"ל תמוה לי על הנחת הסימן הזה שאין כל הבבות מתאמים דהשנים הראשונים והרביעי אין צ"ל כתובו והשלישי צ"ל כתובו
ואולי כוונת הסימן שבכולם צריך שנים משא"כ קיום, ובזה מובן מדוע ליכא עוד 'ק' בהסימן דלא קאי אקיום שטרות כיון דקיום שטרות בשלשה.
אבל א"כ קשה מדוע כתב הסימן אחר "קיום שטרות בשלשה" הול"ל קודם קיום. וצע"ק
אולם ראיתי בכמה אחרונים שכתבו שצ"ל ממהק"ק דהיינו מחאה מודעא הודאה קנין קיום (שו"ר בבה"ג שגרס כן)
ולפי"ז עדיין קשה קושית האדרת ז"ל וצ"ע בכל זה.