שאלה שהתקבלה במענה הקולי של פורטל הדף היומי:

"מחינא לך בסילוא דלא מבע דמא" -

א. למה השימוש דוקא בקוץ, שאינו מוציא דם, עבור חרם ונידוי? מה הקשר בין ה"משל" הזה לנמשל שלו? (הביטוי מופיע רק עוד פעם אחת בלבד - בכתובות צא עא, גם שם בענייני ירושה/כתובה, גם שם רב נחמן וגם שם אנשים שסרבו להגיע לדין).

ב. האם יש התייחסות כלשהי בתלמוד לקוץ שכן מוציא דם?

ג. האם יש ביטויים נוספים שמכונים כאלו שסרבו לבוא להתדיין בבית הדין או לקיים פסק דין?