הוא צעד לבד בדרך חדשה, לחפש משמעות בחיים, וגם אולי למצוא מקום חדש כדי להתחיל את חייו מאפס וגם אולי למצוא אהבה חדשה וגם ובעיקר למצוא מזל חדש בחיים.
הוא צעד לבד בתוך ההרים, טיפס עליהם והשקיף על כל הנוף מסביב, הוא ראה מול עיניו ארץ בתולה ויפה, מקום שכף רגלו של האדם לא דרך, ארץ שוממה ושקטה, ארץ אשר אבניה ברזל והרריה נחושת.
הוא נטע את אוהלו והלך לישון, בבוקר הוא חפר בור ושתה את מימיו, המים העירו אותו ועשו לו טוב על הנשמה והוא ישר הבין שיש בו אהבה והיא מתעוררת מאליה. הוא חיפש לקנות את הקרקע הזאת, את האדמה שהוא ישן עליה בלילה, השטח של האוהל ושל הבור שחפר, אבל זאת הייתה ארץ שום מקום, לא היה לה שם ולא סימון במפה, לא דגל ולא מדינה. הוא ניסה לברר בטאבו, באו''ם, אף אחד לא הכיר במקום הזה, ''ארץ זו של אף אחד'' אמרו לו, גם לא מכירים בה שהיא קיימת.

אז הוא בנה שם את ביתו בשלום עם דלתות רחבות לארבעת הרוחות שיוכל לראות את הנוף בדיוק כמו כשהוא הגיע לשם. הוא אהב את הארץ הזאת, ארץ שומקום, ארץ של שקט ושלום, ארץ של ילדים שמשחקים בגינה ומתגלשים במתקן פלסטיק צבוע בצהוב.
וכשעברו השנים וכבר החזיק בקרקע, הגיע לשכונה שור המועד, נגח בו פעם ראשונה ושניה ושלישית, טען שהוא לא קנה את הקרקע ממנו, ושיש לו רק חזקה בלי שום טענה.
רצה בעל הקרקע להשלים עם השור, הרי יש הרבה קרקע מסביב, קח לך שמה ונעשה שלום, אבל השור המועד נגח והשתולל, רוצה הוכחה שהקרקע הזאת שלו, אף אחד לא יכול לטעון שזה שלו, הוא רוצה שיפנו אותו עכשיו בפניו.

יצא בעל הבית לקטוף תאנה מתאנותיו, קטף שתיים ושלוש, קטף צלפים מגינתו שתיים וגם שלוש, קטף אספסת מהשדה שלו שלוש פעמים.
וכשגמר נכנס לבית המדרש שלו, פתח את הגמרא בדף כח, וזה הביא לו כוח להתגבר על השור, כוח מעשיו שהגיד לעמו.