חכם הוא בטח היה קצת כי הוא הרי נקלט בארץ ישראל אבל הרבה מזל וכסף לא היה לו, כרגע. קשה היה לו להגשים את החלום, החלום שנשא מילדותו, וילה יפה וגדולה עם נוף לים התיכון. כשהוא עלה לסירה הוא החליט לזרוק את כל עברו מאחוריו, את כל מה שלמד אצל רבותיו היוונים, פילוסופיה ורטוריקה, תשובות על כל שאלה, האמין במזל ובשכל הישר שלו, האמין שכדי לחיות טוב צריך קודם כל לחיות טוב, לאכול טוב, לישון טוב והכי הכי חשוב לענג את הגוף כמה שיותר.

כשהוא הוריד את הרגל שלו מהסירה לארץ, הוא לא נשק לה, רק דרך עליה, מבחינתו זו רק ארץ, חלק של כדור הארץ ותו לא, חיפש לעצמו מקום מגורים, חיפש אצל העשירים בשכונות היפות, המשיך לבינוניים ובסוף התפשר אצל העניים, מבנה תעשייתי ישן בקצה אזור תעשייתי רועש, לא יפה ולא נוח, רחוק מהסטנדרטים שהציב לעצמו, אבל כרגע מצבו לא מאפשר לו וזה מה יש.
הוא ישב בלוטו כדרך הבטלנים, גירד כרטיס אפור ברגע של היסח הדעת, וכשהפסיק לחשוב על דברים חכמים, מזלו סוף סוף האיר לו פנים.
הוא זכה לבנות את הווילה שחלם, עם אמבטיית עיסוי ומנועי רטט במים, חפר בתוך שלו ונטע בתוך שלו, בנה ארון בשמים, זרנוקי מים שמעסים לו את הגב, ועוד ארון שמנים שאף פעם לא יחסר, הכול היה מושלם, יופי נהדר.

למחרת כשהושלמה המלאכה, הוא נכנס לחנוך את משכן הנאותיו, התעטף בחלוק לבן וצעד בארשת של סיפוק לכיוון אולם הרחצה, הוא ישב בתוך הבועות כשהוא הרגיש את כוס השמפניה שלו רועד, חשב בטח רעידת אדמה קלה אבל הרעש לא פסק, מצד אחד זה השתלב יפה עם בועות האמבט והסבון, מצד שני בקבוקי השמפניות רעדו ואיימו לפוצץ לו את כל החגיגה, השכן הופתע לראות אותו בחלוק, מבקש ממנו להפסיק לטחון את השומשום שלו. מה הוא אשם שהוא התעשר פתאום, כל השנים הוא היה עני וישב בשקט, עכשיו הוא חושב את עצמו עם השמפניה בידו. אבל פאפי יונאה רוצה להשתכשך בשקט, למצות את הבועות עד הסוף, וכשהלך לשאול את החכמים באמת, הודו לו החכמים בגירי דיליה.

וכשנתמלאה הארץ בגויים הדוניסטים, ירדו בעוונותינו לגלות בבבל, וניתקצרה להם המחרישה בחצי.