בנימין הצדיק ישב ולמד, הוא כבר הכיר את כל מה שהיה כתוב בדפים בעל פה, אבל נהנה לקרוא את זה שוב ושוב, ישב בשקט בפינת בית המדרש, למד ושינן את הטקסטים לבד ולא הקשיב להמולה שסביבו. אנשים דיברו על משבר כלכלי, משפחות שלמות רעבות ללחם, הייתה זו שנת רעב קשה באמת ובנימין הצדיק ניזון מדפי הגמרא, סיפרו עליו סיפורים, אמרו עליו הרבה דברים שהוא אחד מהל''ו שבדור, שהוא לומד עם אליהו כל לילה, אחרת איך יתכן שהוא יושב ולומד בשלווה בזמן שכולם סביבו דואגים רעבים, מינו אותו אחראי על הקופה של בית הכנסת, קיוו שבזכות הבל פיו תתמלא הקופה, סמכו עליו כי כבר לא היה יותר על מי לסמוך, אולי בזכותו יגרם הנס, אבל בנימין הצדיק לא איש ניסים ומופתים, בנימין הצדיק בחור, רך בשנים ולומד תורה, קורא ומשנן וזוכר בעל פה, הזיז את הקופה הצידה, שלא תפריע לקופתו, קופה של דפים שהייתה מונחת במוחו.

לימים היא נכנסה לבית המדרש, אחרי שגמרה לבכות מול ארון קודש פתוח, ביקשה שירחם, שיעשה נס משמים, אבל בנימין הצדיק לא יודע לעשות ניסים, הקופה ריקה מאין יבוא עזרו, עדיף לקרוא עוד תוספות ממילא אין לו מהומה, אבל היא לא הרפתה, המוות היה קרוב אליה מתמיד, ראתה אותו מול עיניה והשתתקה מפחד, הוא היה עטוף גלימה שחורה ומשקפי זורו כיסו את עיניו החלולות החזיק בידו חרב והיה מוכן לשחוט אותה ואת שבעת בניה הקטנים, הוא כבר דן את כולם לרעב, עכשיו תור שלה הגיעה והוא בא להרוג אותה ואת שבעת בניה, פחד.

''העבודה!'' נשבע רבי בנימין, וביקש מעצמו רחמים, ''איך תבוא לו הישועה, כסף מנלן?'' גזר על עצמו צום ובכי ומספד בכה והתייסר בשבילה ובשביל שבעת בניה הצנומים. נכנס למטבח ופרס לה שארית לחם מעופשת לשמונה פרוסות, וכל בוקר היא באה והוא פורס לה את לחמו לשמונה חלקים, נעשה להם נס והלחם שלו הספיק לכולם, הציל אותה ואת שבעת בניה, הפך לשלד אמיתי, ראו עליו כל עצם ובליטה, התחזק בתורה וביטל את הגשמיות מעצמו, אבל גופו התחיל לבגוד בו, לא יכל לשאת את החוסר אונים שלו, והוא לא הקשיב לו והמשיך ללמוד גם כשהוא לא יכל יותר, ובסוף הכריעו והצליח להרדימו, לא רצה להעירו, בשביל מה שיסבול, עכשיו הוא רוצה לישון והוא ומשתלט על הצדיק בנימין, לבושו עור ועצמות ובשר אין להעירו.

ההמשך בגמ...

''אמרו מלאכי השרת לפני הקב''ה רבש''ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו מיד קרעו לו גזר דינו תנא הוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו''