הרמב"ם (טומאת צרעת ב, ט) פסק: "ספק שיער לבן קדם ספק הבהרת קדמה הרי זו טמא, ויראה לי שטומאתו בספק". ואילו בסוגייתנו מבואר שבנידון זה: "הקב"ה אומר טהור". הרי שהרמב"ם לא פסק כמו הקב"ה...
והתרוץ פשוט, בדבר זה כבר נחלקו חכמים ורבי יהושע במשנה (נגעים ד, יא): "מפני שאמרו אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם שער לבן קדם לבהרת טהור ואם ספק טמא ורבי יהושע קיהה". והרמב"ם פסק כפי הכלל: "יחיד ורבים הלכה כרבים", ולכן פסק שטמא.
ומה שהקב"ה אומר טהור הרי "לא בשמיים היא", וגם מה שאמרו בשמיים שרבה בר נחמ שהוא יחיד בנגעים יוכיח והוא אמר טהור, אמירתו הייתה לאחר שיצאה נשמתו וממילא גם עליו יש את הכלל "לא בשמיים היא".
כל הנ"ל מבואר בדברי הכסף משנה (שם): "ואף על גב דבפרק הפועלים (דף פ"ו) אמרינן דקב"ה אמר טהור לא בשמים היא ואף על גב דאמרינן מאן נוכח רבה בר נחמני ואיהו אמר טהור ויצתה נשמתו בטהרה י"ל דכיון דבשעת יציאת נשמה הוא דאמר הכי הוי בכלל לא בשמים היא ואינו כדאי להוציא מכלל שבידינו דהלכה כת"ק ועוד שבתחילת פרק ה' דנגעים סתם לן תנא הכי"