במשפטי הגויים אין אסמכתא
החתימה של האדם מחייבת אותו בלי להתחשב ברמת הרצון והכוונה שהיתה בה
התורה מחייבת רמה מוסרית גבוהה יותר
לא לקחת ממון של אדם אלא אם כן הוא נתן אותו בלב שלם
יש רמות של חוסר רצון-רצינות בתנאים ובהתחיבויות שאדם עושה
יש 'פטומי מילי בעלמא' – כלל לא התכוון להתחייב (סה ע"ב)
למעלה מזה 'אסמכתא' – הוא לא תכנן להגיע למצב שבו הוא יצטרך לשלם
למעלה מזה 'מוכר דבר שלא בא לעולם' – לא ידע בדיוק מה הוא מוכר
למעלה מזה 'מחילה בטעות' – כבר יש הבנה שזה קורה וזה רציני, אך לא בלב שלם
הדרגה הבאה היא 'משכנתא באתרא דמסלקי' (ועוד ריביות למיניהם)
למרות שהוא עושה זאת מדעתו הגמורה
הוא היה מעדיף כמה שיותר מהר להחזיר את הכסף ולסלק אותו
וכאן יש מחלוקת אם מחזירים את הפירות ליתומים שאין בהם מחילה
אם זה עדיין המשך של מחילה בטעות נוציא
ואם זה כבר נחשב מרצון גמור – אין פה מחילה וגם ביתומים לא נוציא