"ת"ש: דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להישבון. ואי אמרת משיכה בגוי אינה קונה, אמאי נהרג?
משום דצעריה לישראל".


הגמרא מבינה שאם הגוי לא זוכה בגזילה ע"י קנין גזילה, אם כן לא שייך להעניש אותו על זה שהרי כאילו לא גזל. זה עדיין שייך לישראל.
לכן עונה הגמרא: הוא נענש על כך שציער את הישראל במה שגזלו.

התשובה הזו קשה לי מכמה היבטים.

א: הרי היהודי מוחל על פחות משווה פרוטה, ואם כן, איזה צער יש כאן?
ב: מה לפי זה יהיה אם היהודי כלל לא היה מודע לכך שהגוי גנב ממנו חפץ ואין לו צער? נגיד שבאמת לא חייב מיתה?
ג: אם כל הבעיה זה הצער של ישראל, מדוע גוי שגזל מגוי חייב?
אמנם הגמרא שואלת שאלה זו בהמשך, אבל שואלת על אותו מקרה, אם גוי אחר גזל מהגזלן את הפחות משווה פרוטה של היהודי, שם הגוי חייב כי גוי לא מוחל.
אבל למה צריך להגיע לזה, מה לגבי סתם גוי שגזל מגוי חפץ ששוה הרבה כסף, לא פחות משווה פרוטה, גם שם היתה לנו הוא אמינא שהגוי יהיה פטור כי החיוב הוא רק מצד הצער?
ד: וסתם להבין, אם כבר אנחנו הולכים עם טעמי דקרא, שכל הסיבה שלא לגזול זה כדי שלא לצער, מאן יימר לן שזה רק כשמצערים יהודי? אולי הקב"ה לא רוצה שגוי יצער את הגוי השני? הרי יש אפילו איסור לצער בעלי חיים ומכ"ש צער של גוי.