רוב גנבי ישראל- תורת הקבוצות

הנהו גנבי דסלקי לפומבדיתא ופתחו חביתא טובא, אמר רבא: חמרא שרי, מ"ט, רובא גנבי ישראל נינהו.

הגמ' מביאה מקרה שגנבים נכנסו למרתף יינות, ופתחו חבית יין. והדין הוא שאם נכרי נכנס למרתף יין, כל היין אסור, חוששים שמא נגע. הרי זה ספק דאורייתא, כי עצם מציאותו של גוי יוצר ספק שמא נגע. (כמו שרץ שנמצא במבוי כל הטהרות שנעשו עד לבדיקה האחרונה טמאות), וספיקא דאורייתא לחומרא.

המקרה בגמ' שאין ספק שנגע, שהרי פתחו חביות יין. אולם מאחר ואין אנו יודעים אם נכנס יהודי או גוי, הרי זה ספק, וצריך להיות היין אסור. אלא שהולכין אחר הרוב. ומאחר ורוב הגנבים בפומבדיתא היו יהודים, כל דפריש מרובא פריש.

אלא שעצם הדין, שהולכים אחר רוב גנבי, הוא מוקשה. וכן העיר הריטב"א על המקום שהרי באשה שספק אם נבעלה לפסול או כשר. כאשר יש בעיר ודאי פסול אחד. אומרים כל קבוע כמחצה על מחצה, והאשה פסולה לכהונה. וכאן יש ודאי בעיר גנב עכו"ם אחד, והוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי.

ותירוצו של הריטב"א, שהם נחשבים ניידי, כשיטת תוס' בחולין י"א. ובכתובות ט"ו שקבוע פירושו מחובר לקרקע. כמו חנויות. וכן פירש תוס' בכתובות שבעיר הקבוע הוא הבית ששם נבעלה. אלא שאינו עולה בקנה אחד עם הגמרות ביומא ובזבחים ואין כאן המקום להאריך.

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יח הלכה טו
ראוה שנבעלה בעיר או נתעברה בעיר אפילו לא היה שוכן שם אלא עכו"ם אחד או חלל אחד ועבד וכיוצא בהן הרי זו לא תנשא לכתחלה לכהן שכל הקבוע כמחצה על מחצה הוא,
ומקור דברי הרמב"ם מהגמ' בכתובות י"ג. שדנה באשה שנבעלה, האם נפסלה לכהונה, מחשש שמא נבעלה לפסול. ומסקנת הגמ' שאם נבעלה בעיר שרובה כשרים לכהונה. אולם יש שם אחד פסול, הרי היא פסולה, כי זה נחשב קבוע, וכמחצה על מחצה. וא"כ מה מועיל רוב גנבי ישראל, אם יש גנב אחד עכו"ם, הרי צריך להיות ספק שקול והיין אסור.

למאמר המלא