הגמ' בברכות אומרת: החושב לעשות מצוה..... כאילו עשאה
גמרתינו: החושב לשלוח יד מחלוקת ב"ש וב"ה
החושב לגזול, דינו ?

יש לחלק בין ג' החשיבות.
החושב לעשות מצוה,,, כאילו עשאה. מהות היהודי הינה עשיית מצוה על כן גם בחשיבה כאילו עשאה.

החושב לשלוח יד, מחלוקת ב"ש וב"ה.
שליחת יד הינה פגיעה באמון.
אדם מוסר לחבירו חפץ לשומרו, השומר הינו בבחינת עושה חסד עם המפקיד, גם אם זה נעשה בתמורה.בשליחת היד יש מי שיאמר שיוצא מגדר איש אמון והופך לשואל, גם אם שלא מדעת הבעלים ויהא חייב באונסין יש שיאמר שלמרות הכל כל עוד לא שלח יד הרי הוא פטור.

החושב לגזול, וודאי שיהיה פטור, שכן מהות היהודי איננה בגזל, וכן החפץ אינו בידו. כל עו לא מימש כוונתו יהיה פטור.