א) בבא מציעא מ: מתני' המפקיד חבית אצל חבירו ולא יחדו לה בעלים מקום כו'

ובגמרא מא. תרגמה רבי יעקב בר אבא קמיה דרב שנטלה על מנת לגוזלה תרגמה ר' נתן בר אבא קמיה דרב שנטלה ע"מ לשלוח בה יד במאי קמיפלגי בשליחות יד צריכה חסרון מאן דאמר לגוזלה קסבר שליחות יד צריכה חסרון ומ"ד לשלוח בה יד קסבר שליחות יד אינה צריכה חסרון

ועיין רש"י וז"ל שליחות יד - שחייבו הכתוב עליו אפילו נאנסה כדכתיב (שמות כב) ומת או נשבר או נשבה [וגו'] שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו וגו' דמשמע הא שלח נתחייב שוב במיתתה ובשבייתה:
צריכה חסרון - לא הוי שליחות יד להעמידה ברשותו אלא א"כ חסרה:

ובהמשך הגמרא; איתמר רב ולוי חד אמר שליחות יד צריכה חסרון וחד אמר שליחות יד אינה צריכה חסרון

ועיין רש"י וז"ל שליחות יד - שחייבו הכתוב עליו ואפי' נאנסה כדכתיב או נשבר או נשבה וגו' שבועת ה' תהיה אם לא שלח דמשמע הא אם שלח נתחייב שוב במיתתה ובשבייתה:
צריכה חסרון - וכל זמן שלא חסרה לא קמה ברשותיה להתחייב באונסיה:
וצריך ביאור מדוע חזר רש"י ומפרש עוד הפעם מש"כ ממש לעיל בסמוך. ועוד צל"ע מדוע בפעם השני השמיט תיבת "ומת" מהפסוק.
גם יש שינויים קלים בין מש"כ בב' ד"ה צריכה ודוק' וצע"ק ולא מצאתי מי שהעיר בזה.

ב) שם בגמרא ; תסתיים דרב הוא דאמר שליחות יד אינה צריכה חסרון דתניא רועה שהיה רועה עדרו והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס פטור הניח מקלו ותרמילו עליה חייב כו'
ומדרב סבר שליחות יד צריכה חסרון לוי סבר שליחות יד אינה צריכה חסרון מאי טעמא דלוי א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן נהוראי כו'
וברש"י כתב וז"ל לוי - בר פלוגתיה סבר אין צריכה חסרון:
אינו מובן כוונתו בזה וצע"ק

החותם בכבוד,