הגמרא אומרת:
"ההוא גברא דאמר ליה לחבריה אי מזביננא לה להא ארעא מזביננא לך במאה זוזי אזל זבנה לאיניש אחרינא במאה ועשרין אמר רב כהנא קנה קמא מתקיף לה רב יעקב מנהר פקוד האי זוזי אנסוהו והלכתא כרב יעקב מנהר פקוד".

המקרה המדובר לעיל, מדבר על הפרת חוזה - ראובן הבטיח לשמעון כי ימכור לו את X ב-Y שקלים, לאחר מכן הגיע בנימין והציע סכום גדול מ-Y וראובן מכר לו. הגמרא מעדיפה את בנימין כי הוא מציע סכום גבוה יותר ובכך "אונס" את ראובן למכור לו.

מעניין כי הנושא הנ"ל עלה לדיון נוסף בביהמ"ש העליון של מדינת ישראל, בד"נ (דיון נוסף) 20/82 אדרס נ' הרלו ג'ונס (תחפשו בגוגל). הלכה זו, המפורסמת מאוד בדיני החוזים מדברת בדיוק על המקרה הזה, אבל מבלי להזכיר את המשפט העברי (אולי כי במקרה של אדרס אי אפשר היה להחזיר את הגלגל לאחור, היה מדובר בברזל שכבר נמסר לצד ג' ולא בקרקע).

דרך אגב, בישראל, למיטב הבנתי, הראשון בזמן (שמעון) עדיף בכל מקרה. הפרה מולו בעילה כזו היא לא בתום לב (כהלכת רב כהנא). וכך קבע אהרן ברק:
"חוזה יש לקיים - ולא רק לשלם פיצוי בגין הפרתו - כי בכך מעודדים בני אדם לקיים הבטחותיהם. קיום הבטחות עומד ביסוד חיינו, כחברה וכעם." (אדרס, בעמ' 278)

אבל - ניתן להפר תמורת פיצוי וכאן נכנסים כבר לעניין ההפרה היעילה (עליה נכתבו תילי תילים של מאמרים). כלומר שמעון ייתן לראובן להפר את החוזה איתו אם הם יגיעו להסכמה מסוימת על פיצוי וכל זה יהיה כדאי לשניהם רק אם בנימין יציע סכום מסוים שיכלול גם את הפיצוי וגם רווח לראובן, על כך תוכלו לקרוא כאן.

לטענת האונס שמועלה פה ישנו הד בסע' 18 לחוק החוזים (תרופות).

ויש להאריך.