איתא בגמ' "ההוא רעיא דהוו מסרי לי כל יומא חיותא בסהדי, יומא חד מסרו לי בלא סהדי, אתו סהדי אסהידו בי דאכל תרתיה מינהיו, אמר רבי זירא אם איתא לרבי חייא קיימתא משתעבא אשארא. והא גזלן הוא? שכנגדו כאמינא".
ולכאורה תמוה מי ישבע, הרי מדובר במקרה שכמה בעלים מסרו בהמות לרועה (כדכתיב דהוו, מסרי -- לשון רבים) ואם נחייב את הבעלים של כל הבהמות להישבע, והרי יתכן שהבהמות שאכל הם אלו שנמסרו על ידם ואם כן אין מקום לשבועה זו? וזכרוני שלפני 18 שנה הפנה אותי חברי לדברי הפורת יוסף על אתר שכתב שמדובר בבעלים אחד ולא במספר בעלים והטעם שבגמ' נאמר דהוו ומסרי בלשון רבים שכן המילה בעלים הינה רבים אף שיכולה להתייחס ליחיד וא"כ תו לא קשה ולא מידי.
אלא שעתה לא מצוי בגמרא שתחת ידי פירוש הפורת יוסף ואודה למי שיבדוק האם אכן כך כתב בפורת יוסף.