אמר רב הונא נצוק וקטפרס ומשקה טופח חיבור לענין יין נסך
אמר ליה רב נחמן לרב הונא מנא לך
הא אילימא מדתנן הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה לטומאה ולטהרה הוא דלא הוי חיבור הא לענין יין נסך הוי חיבור
אימא סיפא האשבורן חיבור לטומאה ולטהרה לטומאה ולטהרה הוא דהוי חיבור הא לענין יין נסך לא הוי חיבור
אלא מהא ליכא למשמע מינה

הקושיה שלי היא על הקטע המודגש, ואסביר:

דחיית רב נחמן מתעסקת בהיבט הלשוני בלבד של המשנה ולכן מסקנתו היא ש"מהא ליכא למשמע מינה",
הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה --> משמע, שליין נסך זה כן חיבור.
האשבורן חיבור לטומאה ולטהרה --> משמע, שליין נסך זה לא חיבור.
ולכן --> מהא ליכא למשמע מינה.

אבל אם נדקדק בתוכן הדברים - לכאורה דחייתו אינה מובנת!
הנה:
הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה --> משמע, שליין נסך זה כן חיבור.
האשבורן חיבור לטומאה ולטהרה --> ולכאורה אפשר להבין שכל שכן שליין נסך זה כן חיבור!

וגם הסברה נותנת כך - שהרי אשבורן זה יותר חיבור מנצוק וקטפרס (מבחינה מציאותית), והמשנה דנה רק בעניין חיבור לטומאה וטהרה, ואמרה שנצוק וקטפרס זה לא מספיק טוב ולכן לא חיבור לטומאה וטהרה, ואילו אשבורן זה יותר טוב ולכן זה כן חבור לטומאה ולטהרה. --> אך לעניין יין נסך, זה וזה חיבור!