אך זה סיימנו מסכת בבא קמא, בה למדנו תחילה על החובלים והמזיקים למיניהם, ולבסוף על גנבים וגזלנים למיניהם, היינו - עבריינים, כדי שיהיה לנו ברור שעלינו לעשות תשובה על כל אלה, ובאמת בסוף המסכת למדנו לא מעט גם עד היכן חייבים להשיב את הגזילה, עד שוה פרוטה, וגם למדנו על כאלה שחוזרים בתשובה ורוצים להשיב את הגזילה ושמחתי על כך, וכשחשבתי לעצמי שודאי במסכת החדשה נתחיל יותר טוב, התחלנו ישר במחלוקת ומריבה קשה עם עוד יהודי אחד שטוען שהכל שלו וכלל לא ברור שכך הם הדברים באמת, ותמהתי לעצמי מה פתאום אדם מתעקש בגלל טלית ( ונניח קטנה ) שהוא חושב שמצא ואינה שייכת למישהו אלא הפקר, אלא אם הוא עני מרוד ואין לו מה ללבוש, כדי כך שיגשו לרב או בי"ד בגלל זה, והרי סופו שיחוייב בשבועה וגם יקבל רק חצי טלית...? והרי אין אדם יוצא מהעולם וחצי תאוותו בידו? גם לו היה זוכה בטלית קטן ומצוה לקיים בזה, וכי כדאי לריב עם יהודי על מצוה ? וכי אפשר ללבוש חצי בגד וליהנות ממנו ( הראיתם מישהו שהולך עם מכנס אחד או חצי חולצה... ? ) ? האם יצריהם אומרים להם 'גם לי גם לך לא יהיה' ?
יש לי הרגשה כאילו שחז"ל בכוונה עשו מהמקרה גרוטסקה כדי לחנך אותנו לוותרנות...
נא תקנו אותי אם אני טועה.