כבר משחר נעוריהם זה לא היה משהו, הוא זוכר היטב איך חברו בעט לו בכדור לעבר הגלים, ''אתה חייב לי כדורגל , זה מתנת יומולדת שלי'' וחברו בכזאת אדישות אמר לו ''הים לקח הים חייב לך, לא אני'' כעסתי עליו, אבל בסוף השלמנו כי אנחנו תמיד משלימים גם אם ולמרות שאנחנו לא משהו משהו.

היום כשהם בגרו קצת, הם שניהם מבינים שזה היה טיפשי, טבעי שכשמשחקים כדורגל על החוף הכדור יכול לעוף לים, למי זה לא קרה...
הוא הראה לו מטבע נדיר שהוא קיבל במתנה מסבא שלו, אבל חברו קינא בו ובמטבע שלו מהסבא, הוא דחף אותו מהסירה, המטבע צלל, ''תצלול להביא לי את זה'' ''אני לא חייב לך כלום'' ובבאת אחת ניצתה האש הישנה שלהם, פתאום בבאת אחת הסיפור של הכדורגל בכלל לא נראה להם טיפשי, דווקא עקרוני, וחשוב מאוד.

למחרת, כדי להתנקם במטבע שלו, הוא שייף לו את מדליית הזהב של חברו מהארון הספורט הקדוש שלו, למה? בכה, ונזכר כמה שהוא התנשף בשביל המדליה האולימפית שלו, ''כדי למחוק עבודה זרה מהארץ'', אמר לו ביובש, הוא הסכים איתו שיהודי לא צריך לרוץ כל כך מהר בשביל חתיכת זהב, אבל למה להרוס, ''תירגע לא הרסתי לך כלום, זהב נשאר זהב, רק מחקתי את הטבעות האולימפיות מהמדליה'' והוא הבין שאמנם זהב נשאר זהב, אבל במכירה פומבית הוא לא ימכור את זה.

אז הוא הלך לפרה הקדושה שלו, זאת הייתה פרה שמנה שמנה, ג'ינג'ית, הוא רצה לשחוט לו אותה, אבל כשהוא התקרב אליה הוא פתאום נבהל ממנה, בטעות הוא סרט לה את האוזן, ''טמבל, צעק עליו, זאת פרה אדומה - קדושה, היא שווה מיליוני דולרים'', אבל הוא לא רצה להביא לו שקל, ''כולה שריטה באוזן תראו איך הוא מנפח את זה למיליונים, חוץ מזה ממתי פרות קדושות, רק אצל ההודים יש פרות קדושות'' חשב הטמבל לעצמו.

הסיפורים המשיכו, וההצקות ההדדיות לא פסקו, פעם הוא שרף לו צ'ק של מפעל הפייס בשווי מיליון דולר, ''על חשבון הפרה'' ופעם הוא שרף לו את הפקט סיגריות שלו, ''ממילא היית שורף את זה'', ופעם הוא שרף לו את האוטו החדש שהוא קנה, כי זה יותר בריא ללכת ברגל, הוא רצה לפצות אותו על האוטו, אבל רק על השווי של המתכת והפלסטיק, הוא טען שאותו זה שמונים אחוז מיסים, ''אז מה אם זה שמונים אחוז מיסים הוצאתי מכיסי שיישלם'' וככה הם רבו על כל דבר ודבר.

וכשהגיעו לישיבה של מעלה, הושיבו אותם זה כנגד זה וספרו לאחד את כל הדברים שעשה כולל זה שהוא זרק לו מטבע של שקל לים ולשני ספרו את כל מעשיו הרעים כולל זה שהוא בעט לו בכדור לים ונמצאו מעשיהם שווים. מכיוון שנמצאו שווים בדין, הסכים בעל הדין לפטור אותם מדיני אדם, אבל על זה שהם לא אהבו אחד את השני כל השנים ושנמנעו מלהשיא זה לזה, וגם התכבדו בקלון חברם, ושהקדימו את שמותם לפני שם חברם, חייב אותם בדיני שמים, אז הוא הוציא את החגורה שלו, השכיב אותם על הדרגש הצליף בהם עד שעורם הפך אדום, והפסיק כשכל אחד ביקש באמת ובתמים רחמים על חברו, ובזכות זה הם זכו לנצל מדינה של גיהינום וחגגו ביחד בגן עדן את מה שלא זכו לחגוג ביחד בארץ, כמה חבל.

------------------------------------------------------------------------------------
נ.ב. 1 אשמח כמובן להערות על התוכן, בשביל זה אני מפרסם בפורום
2. הערות על הצורה אפשר לשלוח אלי באופן אישי או להראל, מנהל הפורום
3. קיבלתי אישור מהראל, להמשיך לספר סיפורים בפורום