המקור לדברים במשנה בדף מד,ב וכך פוסק הרמב"ם להלכה (הל' נזקי ממון יא,ט)
"שור שהמית את האדם והקדישו בעליו אינו קדוש וכו', במה דברים אמורים אחר שנגמר דינו לסקילה, אבל עד שלא נגמר דינו לסקילה אם הקדישו מוקדש"
רש"י אצלנו במקום מבאר את הטעם , מדוע מוקדש אם לפני שנגמר דינו "ולא יסקל דבעינן מיתה והעמדה בדין שיהא שוין כאחד" וכאן בשעת העמדה לדין , השור עובר לבעלות הקדש (המקור כאמור לעיל).

למרות כל האמור לעיל (ושוב עומדים אנו מול חוכמתו יתברך וגזרת הכתוב המנחה את פסיקת ההלכה) , במיוחד במקרה של הקדש שהכל בבית המקדש מחייב יסודות קדושים וטהורים מה שלא נדרש בשום קיום מצווה ובוודאי שלא בעוצמה של הכנת מרכיבים לבית המקדש , הכל במחשבה ובכוונה גמורה לשמו יתברך , בין בקדושת הגוף ובין בקדושת דמים (לבדק הבית), כיצד בכלל מסכימים לקבל שור שהרג אדם, לצורכי הקדש (בין אם בעל השור מתאר את מעללי השור בפני הגזבר ובין אם לאו) ?