כשהוא התחתן איתה, הוא נורא שמח, סוף סוף עזב את אביו ואמו ודבק בה ובכל רכושה, הוא שהיה רגיל משחר נעוריו לאכול לחם לבן עם שוקולד השחר (ללא חמאה), יישא אותה, עשירה בת עשירים, עם המלונות והפאר וכל הפמליה שמתלווה אליה, בזכות מה? תמהו חבריו, אבל ישרים דרכי השם, בשלב זה הוא זכה להלך בם ורשם לזכותו אותה בתוספת כל הנכסים שלה כולל הצוות המלווה.

כמובן היא לא לגמרי ויתרה על כל רכושה עבורו, למרות שהוא חתיך וקסם לה הרעיון להתחתן, הוא רק ינהל כמה מלונות, בטאבו זה יישאר רשום על שמה. הבעל החתיך לא הפסיק לחייך מאושר, הוא הבטיח לה שהוא יהיה בעל טוב וגם יעבוד טוב וימקסם לה רווחים, וכשם שהתחיל מפרוסת לחם עם שוקולד והצליח להתעשר כך הוא יגרום לרכושם להפוך אותו לעשרות מונים מערכו. היא האמינה לו, הוא הרי כל כך מקסים וכובש שהיא נמסה מכל מילה שלו.

הירח דבש נגמר והוא נכנס לנעליים של הבוס הגדול, בשבוע הראשון, הוא כינס את כל העובדים והסביר להם למי שייך עכשיו המלון ולמי הם בעצם שייכים, הם כולם כיבדו אותו בתור הבוס החדש שלהם, עבדו ביראה ופחד ונתנו תפוקה טובה והעסקים פרחו.

הוא שמח שהוא הוכיח את עצמו, היא שמחה שהיא כבר לא ישנה לבד בלילה, רק דבר אחד קטן החמיץ את ליבו, בהתחלה הוא ניסה להתעלם מזה אבל זה לא נתן לו מנוח. הייתה לה בביתה עבד, אב הבית, העבד לא היה מספיק ממושמע כלפיו וכשהיה מביט בו הוא היה מיד נזכר בסנדויץ משחר נעוריו, פעם הוא העלה בפניה את הרעיון להחליפו, ''השתגעת'' ענתה לו ''הוא פה מגיל חמש'', הבעל לא ידע אם זה מגיל חמש שלו או מגיל חמש שלה אבל הבעל לא ויתר, וכשהיא הבינה שזה רציני העדיפה את בעלה האהוב מעל פני כל הדברים שבעולם.

כבר באותו ערב, הוא מכר אותו לשוק במחיר הוגן, היא ביקשה ממנו שיישאר עד סוף החודש, שתוכל להתרגל לרעיון לחיות בלעדיו, בכל זאת הוא כאן מאז גיל חמש.

למחרת הוא חזר מעבודתו מרומם להפליא, ההצלחות היו מעל למשוער, וכל העובדים, נעמדו בשתי שורות ומחאו לו כפיים כשעבר ביניהם וכשחזר הביתה, ראה שאין העבד קורע ומשתחווה לו, התמלא חימה והפך להיות רשע בן רשע כדרך הרשעים הארורים.

הוא היה חייב להעלים ראיות, בהתחלה הוא חשב לקבור אותו בחצר שלהם, אבל הוא לא רצה לחפור ולהתלכלך, הוא רצה לנסר אותו אבל גם מזה הוא פחד להתלכלך, בסוף הוא צלצל להצלה, קרא לזה תאונת עבודה, הם עוד הספיקו להנשים אותו בבית חולים, החזיקו אותו עם חמצן עוד יומיים, עד שמת וגם חמצן לא עזר לו יותר.

הוא ישב עם חבריו סיפר להם את מהוראות השעה, הראשון הציע שישלם לבעל השוק על העבד ושייקח אחריות, השני חשב שהעבד זה כמו הרכוש שלו ומה זה משנה אם הוא הרס לעצמו את האייפון שלו או את העבד שלו, השלישי הסתפק, מי אמר שהרגת אותו, מי יודע אם הוא מת מיד או בבית חולים, הציע לו שישכח מזה ויטפל בדברים החשובים באמת, הרביעי טען שזה בכלל עבד של אשתו מגיל חמש והוא לא יכול למכור אותו לבד, והוא בכלל לא מבין, צרח עליו, ''איך אתה לא מתבייש לעשות ככה לאשתך!''