היא אהבה את האבא שלה, האבא הקשוח שגידל אותה כל שמונה השנים הראשונות של חייה, היא רצתה שיהיה לו רק טוב בחיים ושיפסיק לשתות כל כך הרבה בירות ולהשתכר.

הוא אהב את הילדה שלו, הילדה המוכשרת הקטנה שלו, היא כבר לא ילדה כל כך קטנה, שבוע שעבר היא חגגה יומולדת שמונה, ומגיל זה ואילך היא חייבת כמו שאר האחים שלה ליטול חלק בעול המשפחתי, ללכת לעבוד ולשלם עם זה את מנת הערב ושכר מיטתה לאביה המסור והטוב שמגדל אותה כל השנים.

היא רק בת שמונה והיא מכירה את הכללים של הבית, מגיל אפס היא ידעה שכשתגיע לגיל שמונה תצטרך לפרוש מהבית ספר לטובת כלכלת הבית כי חבל על הזמן ועל הכסף.
היא הייתה מוכשרת, ידע לסרוג ולקלוע, ידעה לתפור ולרקום, היו לה ידיים טובות והיא מצאה בזכותם עבודה, בבוקר אחרי שהייתה מתלבשת היא טעמה פת של בוקר ועבדה שתים עשרה שעות בסריגה ובקליעה, עשתה עבודות יפות, האמנות שלה היה נמכר במחיר טוב וגם שילמו לה מחיר הוגן על מה שהיא סרגה, אבא שלה אהב אותה יותר, הוא תמיד אהב אותה והאמין בה אבל עכשיו שהיא מכניסה הרבה אז האהבה כבר לא הייתה תלויה בכלום, הוא אפילו הבטיח לה טיול שנתי בסוף השנה, אם היא תמשיך להרוויח ככה, כמובן.

החיים במשפחה נצבעו בוורוד, האבא כבר לא דאג יותר לפרנסתו, הוא יכל לשבת בפאב בנחת, הוא כבר לא היה צריך לדאוג יותר לסבב הבירות שלו, הוא היה מזמין את כל חבריו בכיף, בלי חשבון, מעמדו בחברה השתפר פלאים, גם בבית הוא כבר לא היה צריך לכעוס עם החגורה שלו, היה מספיק אוכל לכולם, רק שלא תפסיק לעבוד והכל יהיה בסדר איחל האבא לעצמו ולמשפחתו.

הוורוד הוא צבע בעייתי, בהתחלה נמשכים אליו, מתאהבים בו וצובעים איתו את כל הצבעים, ומרוב וורוד לא רואים שום צבע אחר, הוורוד משכנע אותך שרק הוא קיים ושהוא קיים לנצח, אלא שכמו שטבעם של פרחים וורדים לנבול כך טבעו של הוורוד לדהות מהחיים ובסוף שאר הגוונים הכהים בוקעים מעומקם תופסים את מקומו ומסלקים לפעמים בבאת אחת ולפעמים לאט לאט.

במקרה שלנו, הוורוד בחר להסתלק באחת, היא שכבה על רצפת הכביש, האוטו פגע בה בעוצמה, שבר לה את הרגליים בקושי היא נושמת, היא מנסה בכוחותיה החלשים לומר שהיא ממהרת לעבודה.
האבא קלט את תמונת המצב, עצוב לשמוע שבתו נפצעה ככה, מי יממן לו את הבירות עכשיו, עכשיו הוא מתחרט שהוא לא השקיע בה מספיק, שהוא לא מימן לה ביטוח אובדן כושר, מה יהיה, הוא נאנח ובכה לתוך הספר תהילים שמצא.
הוא תמיד רצה להיגמל, חשב להפסיק לבזבז את הכסף שלה, לחסוך לה את זה לכשתתחתן, הוא חלם לשפץ את הבית, שיהיה נעים לכולם, כסף לשיפוצים לא היה לו, תכנן לממן את זה ממה שתרוויח מהחתונה.
עכשיו שהיא לא עובדת התעצב אל ליבו, נותר לו רק לתבוע את הביטוח, הבשורה לא איחרה, הוא קיבל מהביטח, נזק וצער וגם ריפוי ושבת ובושת, הרבה הרבה כסף, הוא כבר חשב שזהו, החיים נצבעו לו שוב בוורוד.
הודיעו לו בצער שהכסף לביתו, אסור לו לגעת בזה.

בכה האבא, התמלא צער ויגון, פעם ראשונה בחייו שאסרו עליו כסף, פעם ראשונה שלבתו יש כסף ושזה רק שלה, הוא נכנס לבית הכנסת, ניגש לעמוד פתח את הסידור הגדול, בכה ושפך את ליבו, פתאום הוא הבין שלא הכל כסף ושילדים זה לא כוח עבודה שלו, ריחם על נשמתו ועל חינוך ילדיו, פתח את ארון הקדוש ונכנסה בו יראת שמים, שם מטבע בקופה ותיקן את מידותיו ובזכות מצות הצדקה, זכה לקבל מכתב תיקון, דמי השבת והעדפה יגיעו לחשבונו האישי.
פרש האבא מהפאב, קבע את מושבו בבית המדרש, קנה לבתו ספר תורה, חי מקצבת מעשה ידיה, ובזכות ששב בתשובה זכה שבניו ובנותיו נשאו לתלמידי חכמים וישבו סמוכים על שולחנו לאורך ימים.