הוא ישב במשפט על ספסל הנאשמים, ידיו ורגליו היו כבולות באזיקים ושרשראות, למעשה יותר משפחדו שיברח פחדו שיזיק לסביבה, אפילו השופטים פחדו במשפט הזה. הוא ישב שפוף והביט לארץ, הוא לא דיבר וחשב, לא היה לו מושג איך לצאת מזה, עורך הדין הרגיע אותו, אמר לו שהוא מלומד וילמד עליו זכות תוך כדי שהוא מושך בזקנו העבות ומנסה להרגיע את מרשו המסכן ולהחדיר בו קצת יראת שמים.

הכניסו את הנפגע, הקרבן להעיד, הוא ניסה לתאר את מה שקרה לו ומרוב התרגשות הוא לא הצליח להוציא הגה מפיו. הוא היה שבר כלי בכל רמח איבריו, כנראה קרתה קטטה בין שניהם, הוא הוציא לו עין אחת, עקר לו כמה שיניים, גדע לו את ידו, פצע אותו בבטן והשאיר לו פצע עמוק פתוח וחבל בו בגבו, עשה לו שם חבורה. כך הוא עמד במשפט והציג את עצמו כפי שהוא, העובדות היו נוכחות ודיברו בעד עצמן, הוא לא נזקק למילים לתאר את הנזק הגופני שנגרם לו, שלא נאמר על הנזק הפסיכולוגי.

האזוק קם בבאת אחת, בכה והתחרט על מעשיו, הוא נזכר איך הוא כל כך עיצבן אותו כשהסתכל עליו, איך הפך לאימפולסיבי והוא לא יכל להתאפק, הוא היה חייב להסביר לו שבחיים לא מסתכלים עליו, הוא שנא שמסתכלים עליו ככה במין מבט מתנשא וחודר, הוא רק רצה שיפסיק להסתכל עליו, שיעזוב אותו וייסע, הוא לא ידע איך לומר לו את זה, אז הוא רק רצה להסביר לו וזה נגרר למכות וההוא התחיל והוא סתם מיסכן עכשיו בכלא. אמר ומשך את כתפיו למעלה, והתיישב.

השופט סלד ממנו, הוא כבר רצה להוציא את הגרזן שלו ולחתוך לו את הראש בעצמו, הוא הוציא ספר תורה עמד וקרא שישמע טוב, ''עין תחת עין, שן תחת שן, פצע תחת פצע, חבורה תחת חבורה'' קרא לפניו זעף וחזר למקומו.

הוא בכה, רצה להתחנן על נפשו, נזכר בחלום על שופט שגוזר עליו מוות, אבל הוא גם ידע שתשועת השם כהרף עין, באותו רגע העורך דין שלו ביקש את רשות הסינגור,

1 העין של מרשו גדולה משל הקרבן, זה לא פייר שיורידו לו עין גדולה מול עין קטנה,
השופט דחה אותו, הציע לעוור אותו ולקחת לו את חוש הראייה ומצידו שישמור לעצמו את העין הגדולה שלו בצנצנת
2 הסנגור כעס, זה לא מום שווה, הוא צריך לשלם וללכת, ''כן ינתן בו'' ציטט מספר התורה, ''ינתן'' זה שישלם קצת וזהו,
3 ''יד ביד'' הוא המשיך לקרוא, רק כסף ניתן מיד ליד, שישלם קצת ודי
4 חוץ מזה הוא ריחם עליו, הוא יכל להרוג אותו אם הוא רק רצה, עכשיו תוציאו לו עין, הוא יכול למות, לא מגיע לו עונש מוות, התעקש על מרשו
5 מה גם, שמרשי יצטער מאוד מעונש שכזה, ותהיו חייבים לו על תשלומי צער,
6 ובנוסף אם תחתכו לו את ידו כמו שהוא עשה, אז אתם, השופטים, תהיו חייבים לרפא אותו ולטפל בו, למה שהוא יצטרך להוציא על עצמו על תרופות ופיזיוטרפיה
7 מה גם ש''עין תחת עין'' תחת זה אומר כסף, גם את האנס משבוע שעבר חייבתם ממון ולא אנסתם אותו בחזרה, הוכחה ברורה ש''תחת'' זה ממון ולא תחת.

השופט השתכנע, הוא זכר היטב את המקרה של אנס העלמות משבוע שעבר, הוא הסכים עם עורך הדין שהשתלט לגמרי על המשפט, ובכל זאת הוא הוציא את ספר התורה, עמד והקריא בפניו בקול, ''עין תחת עין'', הזדעק על העורך דין, מה תעשה אם הפסוק בתורה הקדושה????
העורך דין חשב לפני שענה לו, זה בשביל שניקח את המסכן ההוא לשוק העבדים ונברר כמה כסף הוא שווה, השופט הביט בו בכעס, התרצה העורך דין, הציע לקחת את מרשו לבדוק אותו בשוק העבדים, בטח הוא שווה יותר מהקרבן המסכן, ולהציע מחיר הוגן יותר.
התרצה השופט, פסק לו דמי עינו וידו ומכתו וחבורתו,
התרצה הקרבן, כי השופט דן דין צדק, וקיים את מה שכתוב בתורה ובגמרא, עין ויד כפרה, העיקר שהאמת יצאה לאור, שמח בסכום הזעום שקיבל ובירך בשם ומלכות על מצווה לשמוע לדברי חכמים, שמע הפושע וענה אמן ונכנסה בו יראת שמים, חזר בתשובה מאהבה וזדונותיו נהפכו לזכויות.