האחרונים ניסו למצוא הסבר מדוע הגמרא פסקה דוקא בששת המקרים (יע"ל קג"ם) כדעת אביי.
הרב לוי יצחק שניאורסון שהיה רב באוקאינה והיה אביו של האדמו"ר מלובביץ' כתב הסבר משלו לקשר בין הסוגיות, יש הסבר קבלי,
ויש לו הסבר למדני שבו הוא מראה:
שבכל הסוגיות אביי מגדיר גם מציאות קלושה כדבר שמתקבל לעומת רבא שלא מקבל מציאות כזו.

- זו הסיבה שבקידושין שלא נמסרו לביאה והקידושין רחוקים ממציאות שלימה של חיי נישואין בכל זאת אביי מגדיר אותם כקידושין.
- וזו הסיבה שאביי מכשיר אפילו גט שהוא כבר כל כך קלוש מכיוון שהבעל כבר חשב לבטלו.
- והעד הזומם יפסל למרות שהמציאות של הרשעה שלו התבררה רק מאוחר יותר.
- גם המומר להכעיס יחשב לדעת אביי כרשע למרות שלא נגרמה מציאות שלימה של רשע כפי שמגדירים בדר"כ.
- גם לחי שלא הוגדרה באופן רישמי כלחי והמציאות ההלכתית שלה קלושה תחשב לדעת אביי כלחי.
- וביאוש שלא מדעת לדעת אביי סובר שכל עוד שיש איזו שהיא חזקת בעלים, אפילו הקלושה ביותר לא יחשב הדבר כייאוש.