לשיטת אביי שאסור ליהודי להריח חבית יין של גוי כי ריחא מילתא, תוס' במקום (ד"ה אביי אמר אסור) אומרים שזה כמו שתיה.
לפי זה, האם לפי אביי אסור להריח ריח טוב של יין או פירות או הדסים ביום כיפור?
ואולי אביי אמר דברו רק ביין נסך ויש כאן חומרא מדרבנן שנחשב כשותה אבל בודאי אין כאן שתיה ממש?
ועוד שאלה, לפי אביי והתוס' שהרחה נחשבת כשתיה, מה לגבי ברכה? האם יחייב אותו לברך בורא פרי הגפן?

מהמשך דברי תוס' יש קצת ראיה שמתכוונים ממש כפשוטו שהוא כשותה.
תוס' אומרים לגבי זילוף ששם עוברים מצד הנאה אבל לא נחשב כשותה, כי אם זה היה כשותה, היה זה אסור כשמזלף תרומה טמאה שכן שותה תרומה טמאה חייב מיתה. רואים שתוס' למד שזה ממש כשותה שחייב מיתה מן התורה.
וזה לכאורה פלא גדול.