במשנה בדף כ"ח. נאמר שאם אדם נשבר כדו והיה נזק מהמים או מהחרסים חייב
נחלקו רב ושמואל בהבנת המקרה במשנה רב מעמיד שלא הפקיר ולכן זה ממונו שמזיק ומדובר שבגדיו התלכלכו מהמים אבל אם החליק וניזוק מהקרקע פטור כי קרקע עולם הזיקתו
ואילו שמואל סובר שאפילו לא הפקיר יש לזה דין בור שדיניו הם שור ולא אדם חמור ולא כלים ולכן אם הכלים ניזוקו יהיה פטור ולכן צריך לומר שהאדם עצמו ניזוק מכך שהחליק במים או ניזוק מהחרסים אבל לא ניתן לומר שהכלים ניזוקו שהרי יש פטור של כלים בבור

ועל אף שיש פטור של אדם בבור זה רק ממיתה אבל בפציעה אדם חייב וכלים פטורים

מבאר רש"י
בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו: מבורו למדנו. בפ''ק (דף ו.): שור ולא אדם חמור ולא כלים. והני מילי היכא דמת האדם דקרא במיתה משתעי דכתיב והמת יהיה לו אבל בנזק אדם חייב בעל הבור דקרא מכופר ממעטינן: וכלים פטורין. על נזקי כלים פטור בעל הבור דשבירתן זו היא מיתתן ומתניתין נמי מימיו בורו הוא הלכך כי חייב על נזקי הגוף חייביה ולא על הכלים:

ורצית לשאול מדוע אין מציאות של פציעה גם בכלים למשל כשנתלכלכו הבגדים שזה לא שבירה או בימינו שכלי חשמלי נפל וניתקו חלק מהחוטים וניתן לחברם ולתקן את הכלי מדוע אין לומר גם בכלי שבמקרה זה יחשב כפציעה ונחייב גם על כלים בבור שהרי כל הלימוד דיבר רק על מיתה ובמקביל בכלים על שבירה כפי שביאר רש"י שבכלים שבירתם היא מיתתם אבל הרי ישנם מקרים גם בכלים כמו כשנתלכלכו ועוד שאין כאן מיתה א"כ מדוע לא נחייב (ואם יש מקום לחייב במקרה זה א"כ גם שמואל יכול להעמיד במקרה שנתלכלכו הבגדים אבל כיוון שזה מוגדר לא כמיתה יתחייב גם בבור)