לניחום אבלים?
האם דברי עולא הקשים נאמרו להלכה או נובעים מכעס/אופי וכדו'?
וכי עולא לא רצה לנחם? ודאי שרצה!
אלא שדבריו תמוהים לי.
מדברי הגמרא עולה כי עולא (1) סירב להצעת חכמים ללכת איתם לניחום אבלים משום שאינו רוצה להיות נוכח במקום שלדעתו מהרהרים אחר מעשי ה': "אמר להו: מאי אית לי גבי נחמתא דבבלאי? דגידופא הוא, דאמרי מאי אפשר למיעבד, הא אפשר למיעבד עבדי" (דף לח עמוד א).

ויש לשאול:
איך אפשר לומר כך על חכמי בבל שבתי הכנסת ובתי המדרש שלהם הם מקדש מעט? ("...ואהי להם למקדש מעט, אמר רבי יצחק: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל. ורבי אלעזר אמר: ‏זה בית רבינו שבבבל", מגילה דף כט עמוד א)‏.‏
וכן הגמרא במנחות דף קי עמוד א אומרת:
"... הביאי בני מרחוק - אמר רב הונא: אלו גליות של בבל שדעתן מיושבת עליהן כבנים...".

אז מדוע אמר עולא שניחום אבלים של חכמי בבל 'גידופא הוא'? האם דברים קשים אלה נובעים מאופיו של עולא או שמא אמר כאן עניין הלכתי?

ידועים דבריו הקשים שאמר על רב הונא - למרות שרב הונא היה גדול הדור בבבל :
קידושין דף מה עמוד ב
"... נתקדשה שלא לדעת אביה וניסת שלא לדעת, ואביה כאן, רב הונא אמר: אוכלת, רב ירמיה בר אבא אמר: אינה אוכלת. אמר עולא: הא דרב הונא - כחומץ לשנים וכעשן לעינים...".

אך מצאתי גם שעולא אומר (בסופו של דבר...) גם דברים טובים על הבבליים:

פסחים דף פח עמוד א
"עולא איקלע לפומבדיתא, קריבו ליה טירינא דתמרי. אמר להו: כמה כי הני בזוזא? - אמרו ליה: תלת בזוזא. - אמר: מלא צנא דדובשא בזוזא, ובבלאי לא עסקי באורייתא!..." .
אך בהמשך כשהבין שלמרות שהתמרים 'מתפקדים' כמשלשלים ובכך מקשים על הלימוד אמר (בהמשך, שם:)
"...בליליא צערוהו [התמרים]. אמר: מלא צנא סמא דמותא בזוזא בבבל, ובבלאי עסקי באורייתא! ".

(אפסיק כאן כי השבת מתקרבת לביתי...תחילת ההמשך בהודעה הבאה..)
(1)
עולא הוא בן ארץ ישראל ותלמיד מובהק של רבי יוחנן. ‏ירד מפעם לפעם לבבל, הביא לשם משמועות רבו וחכמי א"י, ולא"י הביא משמועות בבל.
ראה ברכות לח: "דרש רב חסדא משום רבינו, ומנו - רב: שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה; ורבותינו היורדין ‏מארץ ישראל, ומנו - עולא משמיה דרבי יוחנן...‏".
וכן בהמשך שם:
"דרש רב נחמן משום רבינו, ומנו - שמואל: שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה; וחברינו ‏היורדים מארץ ישראל, ומנו - עולא, משמיה דרבי יוחנן...‏".