לשון רש"י הקדוש
"הלכך שמירה רעועה היא" היות וקשר בקשר שאינו עמיד ובכך לא קיים את חובת השמירה ונחשב לפושע.

ושואל תוס' במקום , במשמע ששמירתו כן היתה כראוי ועונה את תשובתו.

הרמב"ן במלחמות מבין את דברי רש"י שאכן מדובר כן בשמירה ראויה (אביזר השמירה היה תקין) ומהי פשיעתו ? חובתו לבצע בדיקה תקופתית לוודא שהקשר אינו מתרופף ואת זה לא ביצע ובזה עומק חידושו של רש"י הקדוש.

ואשאל את החברים היקרים מהלכה שראינו לפני מספר ימים גבי "כותל ואילן שנפלו וכו"
וכך נפסק להלכה בחו"מ תט"ז ברמ"א
"ודוקא שהתרו בו ב"ד אבל בלא ב"ד אע"פ שהתרו בו חביריו אינו כלום"
אם עפ"י הרמב"ן האדם מתחייב בפשיעה כתוצאה מהזנחה , מדוע נדרשת אזהרה של בי"ד ע"מ לחייבו ולא די שיעירו לו שכניו על המפגע העלול להתרחש והיכן אחריותן לבדיקה תקופתית ?