בהמשך לדיונים שהיו בפורום על כוח הסברה (לכתחילה או רק בדיעבד...) , להלן דברים נפלאים ביותר מתוך שיעור פתיחה לראי"ה זצ"ל למסכת בבא קמא בשנת תרפ"ט (הוזכרו הדברים ע"י הרב נגן ובעוד מקומות)

"בסידור עניני הקודש ישנם 2 כללים סותרים , 'כל הקדוש מחבירו קודם לחבירו' (זבחים פט,א) וכלל שני לו 'מעלין בקודש ולא מורידין' (שקלים ו,ד). לפי כלל א' הקדימה בדבר מעולה ; ולהיפך בכלל ב', הקדימה בדבר הפחות ; והדברים מבוארים ,שבסידור הענינים שאינם קשורים זה בזה כמו בקרבנות וכל קרבן הוא ענין לחוד, מקדמין את המקודש לפי הכלל 'כל המקודש וכו'' אולם בענינים המקושרים זה בזה כמו בנרות חנוכה, אנו קובעים להתחיל הפחות ולעלות לפי הכלל 'מעלין בקודש וכו''.
הבבות , יש פלוגתא אם חדא מסכתא הן או כל חדא וחדא מסכת בפני עצמה. אם חדא מסכת הן , אז צריך להיות סידורה לפי הכלל 'מעלין בקודש' שהרי עניינם אחד ; ואם כל חדא וחדא-מסכת , אז צריך להיות הסידור לפי הכלל 'כל הקדוש קודם'.
התורה שבע"פ כלולה בחלקי התורה שבכתב וסברות שבתוך החוקים הן רק למותר וכל דבר הבא מתוך התורה הוא יותר מקודש מאשר לא נתגלה בתורה כי אם בדעת האנושי (ההיגיון).
לפי הדעה שכל חדא וחדא מסכת בפני עצמה ואינם ענין אחד , שפיר שהקדים בבא קמא שמפורשת הרבה בחוקי התורה ואח"כ בבא מציעא שדיניה פחות מפורשים בתורה ולבסוף בבא בתרא שכולה סברות ,לפי הכלל כל המקודש מחבירו קודם את חבירו.
ויש גם לדון להיפך , שמה שהשכל שולט בו יותר, שורשו בנקודה הכללית בקדושה; וכמו שאמרו 'הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות' (סוף בבא בתרא) ומחכימים יותר, ויתרון החכמה היא שמתאחדת ונאחזת בקדושת ההויה בתוכיותה ומתוך זה מתעלה השכל להעמקת ותפיסת עומק כל עניני התורה ולדעת האומרת חדא מסכתא היא וסידור עניניה צריך להיות ב'מעלין בקודש' ומשום כך תחילה בבא קמא שדיניה מפורשין ולאחריה בבא מציעא ודיניה פחות מפורשין ולאחרונה בבא בתרא 'שכולה קבלה ודברי סברות ולא התבאר מן התורה'"