קידושיןפ ע"אכב אייר תשע"ו07:36עיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מטפלין שם / אשבח
"...עיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מטפלין שם, ונמצאו חתיכות בעיסה, אם רוב שרצים - טמאה, אם רוב צפרדעים - טהורה...".
כשהשרצים רצים בבית אינם מטמאים וגם לא את הילד החמוד ~ אם יהא לו אומץ לנגוע בהם....
נאמר בספר ויקרא, פרשת שמיני, פרק יא פסוקים כט-ל: "וְזֶ֤ה לָכֶם֙ הַטָּמֵ֔א בַּשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל-הָאָ֑רֶץ הַחֹ֥לֶד וְהָעַכְבָּ֖ר וְהַצָּ֥ב לְמִינֵֽהוּ: וְהָאֲנָקָ֥ה וְהַכֹּ֖חַ וְהַלְּטָאָ֑ה וְהַחֹ֖מֶט וְהַתִּנְשָֽׁמֶת:" .
כל אחד משמונה שרצים אלה: א.מטמא רק כשהוא מת ורק כשהוא לח. ב. אינו מטמא בחייו ג. אינו מטמא כשהוא יבש. ד.מטמא אדם או כלים הנוגעים בו. ה. השיעור בגופם או בדמם כדי לטמא הוא כעדשה. ו. איבר שלם של שרץ - מטמא בכלשהוא.
לכן, כשרש"י מפרש (שם) "שרצים - צב הדומה לצפרדע הצב טמא והצפרדע טהור" - הכוונה: כשנעשו "נפולין נפולין חתיכות חתיכות" לאחר מותם וכשאינם יבשים, . (הדגשתי לעיל את המילים עַל-הָאָ֑רֶץ כדי להוציא את בעה"ח המובאים במשנה מסכת כלים פרק יז משנה יג "כל שבים טהור חוץ מכלב המים מפני שהוא בורח ליבשה" - ולומדים: בע"ח שמקום חיותו בים אינו מטמא אף במותו ואף אם הוא שרץ - כל עוד חיותו בים - הוא טהור אף כשהוא מת. כמו כן ראה חולין קכו: קכז. בלימוד על שרצים אלה ובעיקר ראה רש"י שם: "עכבר שבים - דג הוא דומה לעכבר ועכבר שמו." מה חולדה מין הגדל על הארץ - ולא שבים שהרי אין חולדה בים. אף עכבר - אף על פי שיש ממינו בים לא טימא אלא מין הארץ).
טוען....
הודעה ראשית օ הודעה ראשית ללא תוכן תגובה
להודעה օ תגובה להודעה ללא תוכן
☼ הודעה חדשה הודעה שנצפתה
הודעה נעוצה
סימון משתמשים:
משתמש מחוברמומחהמנהלתקנון הפורום