|
|
רבא אמטי ליה קורבנא לבר שישך ביום אידם אמר ידענא ביה דלא פלח לעבודת כוכבים אזל אשכחיה דיתיב עד צואריה בוורדא וקיימן זונות ערומות קמיה א''ל אית לכו כה''ג לעלמא דאתי א''ל דידן עדיפא טפי מהאי א''ל טפי מהאי מי הוה א''ל אתון איכא עלייכו אימתא דמלכותא אנן לא תיהוי עלן אימתא דמלכותא א''ל אנא מיהא מאי אימתא דמלכותא איכא עלי עד דיתבי אתא ההוא פריסתקא דמלכא א''ל קום דקבעי לך מלכא כי נפיק ואזיל א''ל עינא דבעי למיחזי לכו בישותא תיפקע א''ל רבא אמן פקע עיניה דבר שישך יש לי 2 קושיות על הסיפור: א. איך זה שבדיוק כשהם דיברו במרחץ, בדיוק אז, הגיע "פריסתקא דמלכא"? [נדמה לי שיש עוד סיפורים שיש תופעה כזו] ב. האמנם "פקע עיניה דבר שישך" כפשוטו, או שיש כאן איזה רעיון אחר? תודה! |
טוען....
• הודעה ראשית օ הודעה ראשית ללא תוכן • תגובה
להודעה օ תגובה להודעה ללא תוכן
☼ הודעה חדשה הודעה שנצפתה
הודעה נעוצה
סימון משתמשים: משתמש מחובר מומחה מנהל תקנון הפורום
הודעה נעוצה
סימון משתמשים: משתמש מחובר מומחה מנהל תקנון הפורום