1. דין מעילה קיים מדין תורה רק כאשר האדם עושה שימוש ברכוש ההֶקדש בשוגג (מוציא רכוש מרשות ההקדש, או נהנה ממנו בשווה פרוטה), ואז על המועל להוסיף חמישית על סכום קרן המעילה וגם להביא קרבן "אשם מעילות" שהוא אַיִל (כבש זכר) בן שנתיים. 2. מכירת נכסי הקדש היא פעולה האסורה מהתורה. 3. בקרבנות המוקטרים כָּלִיל, כמו: עולה, מנחת חביתין, מנחת כהן, פרים ושעירים הנשרפים - יש דין מעילה מרגע הקדשת הקרבנות עד שנעשית בהן המצווה. 4. בקודשי קודשים: חטאת ואשם ושני כבשי עצרת המוקרבים לזבח שלמים יש דין מעילה מרגע שהוקדשו עד זריקת דמם - הואיל ונאכלים לכהנים אינם נחשבים "קודשי ה'". 5. בקודשים קלים: שלמים שאינם שני כבשי העצרת, בכור בקר או צאן, מעשר בהמה וקרבן פסח - אין בהם מעילה לפני זריקת דמם, והמעילה היא רק באימורים שהוקטרו - הואיל ונאכלים לבעליהם - אינם נחשבים "קודשי ה'". 6. קודשי בדק הבית - כמעט בכול קודשי בדק הבית יש מעילה. 7. במעילה מהתורה על המועל להוסיף חמישית על סכום קרן המעילה וגם להביא קרבן. 8. העושה בזדון שימוש בנכסי ההקדש לוקה ומשלם רק מה שמעל ולא מוסיף חומש (ויש גם דעה שחייב מיתה בידי שמיים). 9. המועל בשוגג מביא איל (כבש זכר) בן שנתיים בשווי של לפחות שני סלעים (=שקלים), , לקרבן הנקרא "אשם מעילות", ומשלם את שווי המעילה בתוספת רבע מערך המעילה ("חומש מלבר" - חמישית על סכום קרן המעילה). 10. הקדש יוצא לחולין לאחר המעילה בו. 11. מי שהזיק לנכסי ההקדש משלם רק את הקרן ואינו בדין מעילה. 12. אם ההנאה או ערך ההוצאה מרשות ההקדש הוא פחות משווה פרוטה - אין מעילה (אבל אסור לעשות כן). 13. "קודשי המזבח וקודשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה למעילה" - מי שנהנה בפחות משווה פרוטה מ"קודשי המזבח" ובפחות משווה פרוטה "מקודשי בדק הבית" - ושתי ההנאות יחד מצטרפות לשווה פרוטה - מתחייב בדין מעילה. 14. שלא כמו בדיני התורה האחרים בהם קובע הכלל ש״אין שליח לדבר עברה״ והשליח הוא המתחייב בדין העברה - במעילה ״יש שליח לדבר עברה״ – ולכן המשלח הוא המתחייב בדיני מעילה ולא השליח. 15. מסכת מעילה בתלמוד הבבלי עוסקת, בעשרים ואחד דפיה, בדין המועל בהקדש. בתלמוד הירושלמי אין מסכת מעילה. (מתוך מחברתי).
טוען....
הודעה ראשית օ הודעה ראשית ללא תוכן תגובה
להודעה օ תגובה להודעה ללא תוכן
☼ הודעה חדשה הודעה שנצפתה
הודעה נעוצה
סימון משתמשים:
משתמש מחוברמומחהמנהלתקנון הפורום