גמ' מכדי תנא מנזיר סליק מאי תנא דקא תנא סוטה?...

כבר הורגלנו בפתיחות מעין אלו שלשונן וסגנונן מעידות עליהן שלא מהאמוראים יצאו כ"א מחכמי הסבוראים או תלמידיהם.
התרוץ שנתן הכותב מעורר תמיהה יותר מאשר עונה לשאלה וניכר הדבר בדברי הכותב עצמו ועוד מוסיפים לשאול התוס':
מתני' המקנא. איידי דתנא נדרים תנא נמי נזיר דדמיא לנדרים. תימה והא בריש מסכת נזיר (דף ב.) אמר דלא תנא ליה אלא אגב סוטה כדרבי ..ותימה אמאי לא קבעה אגב נדרים דהא בפ''ד [דנזיר] תנא משניות טובא דמיירי בנדרי נשים ובהפרת בעל...

לענ"ד הסדר מאד פשוט:
יסוד נדרים ושבועות הוא שדיבורו של האדם יוצר כלפיו דיני דאו' מיוחדים שהוא בלבד האחראי לקיומם, עניין כללי זה נדון במס' נדרים, בנזיר העניין מצומצם יותר, ההתייחסות הינה לנדר מסוג ספציפי- "הפלאת נזירות" ודיניו וסוגיו המרובים. מסכתנו עוסקת בהתפרטות הכי מצומצמת של השפעת הדיבור, דיבורו של הבעל שאמר לאשתו "אל תסתרי עם פלוני" ומכח דיבור זה עלול להתגלגל איסורו עם אשתו והפסדה את כתובתה. גם עניין זה ייסודו בהחלטה חופשית של הבעל ובאה מכוחו אך מרגע שיצא דיבור זה מפיו מקבל משמעות דאו' ויכול לשנות גורלות. כך הדין גם בדיבור "הרי את מקודשת לי..." שמסיים את סדר נשים. אומנם דבר זה יוצא דופן ביותר הוא שהרי בנדרים רגילים קיי"ל ש"אין אדם אוסר דבר שאינו שלו", ואילו בסוטה, קידושין (וגיטין) משפיע דיבורו על זכויותיה של האשה, כיצד זה עובד? התשובה פשוטה- ההשפעה על זכויות האשה לא נובעת מדיבורו של האיש בלבד אלא מכח צירופם למעשיה של האשה. בסוטה לא הקינוי לבדו אוסרה אלא העובדה שהיא נסתרת עם גבר זר וכן בקידושין קבלתה את הקידושין מפקיעים ממנה בעלותה על גופה לעניין ביאה ומעבירים זכות זאת בלעדית למקדש.

הרחבה בקובץ המצ"ב