ב"ה זכינו לסיים המסכת ונראה שתחושה זו היתה נכונה גם ביחס לאמוראים שבמשניות האחרונות מורגש בדיוניהם ממש "אס"ק", במקום לבאר את המשניות דנים בנושא שולי כלשהו ועוברים למשנה הבאה.
לכאו' כך הדין גם עם הקטע האחרון של הגמרא שלא נראה שיש לו שייכות כלשהי למשנה האחרונה אלא שבמט שני אפשר לומר כך:
במשנה נחלקו התנאים אם שמואל הנביא היה נזיר.
אומנם על מ"ד שהיה נזיר יש להקשות שהנזיר "נקרא חוטא" וכבר הסברנו שרק נזירות זמנית הבאה כתשובה על נפילה ליצריות רצויה, א"כ כיצד ניתן לסבור ששמואל שהיה שקול כמשה ואהרון יהיה כ'חוטא' ח"ו?
מתרצת הגמרא שלמ"ד שהיה נזיר סבר כמ"ד שעדיף לענות על ברכות (למשל על היין) מאשר לברך בעצמו.
אם כן שמואל יכל להקפיד כל יום לענות אמן על ברכת הגפן ובזה היה נפטר מהחסרון של הנזירות.