"התם ר' אליעזר גמריה ואייקר ליה תלמודא ואתא ר"ע לאדכוריה והיינו דא"ל רבי אל תכפירני בשעת הדין כך מקובל אני ממך הזאה שבות ואינה דוחה את השבת".

אם כן, רבי אליעזר סבר שהזאה לא דוחה את השבת אבל שכח תלמודו ובא רבי עקיבא להזכירו.

לכאורה, ידועה שיטת רבי אליעזר לגבי מילה בשבת שכל מכשירי מצוה דוחים את השבת. לכן ניתן להביא סכין ולהעביר ד' אמות ברשות הרבים אם שכחו להביא סכין.
לפי זה, בודאי ובודאי שיתיר איסור דרבנן. וכאן הרי יש את מצות הקרבת קרבן פסח, והזאת האדם היא בגדר מכשירי מצוה כדי שיוכל להקריב הקרבן.

ועוד שאלה,

מדוע ההזאה היא שבות מצד מתקן מנא, הרי עדיין על האיש לטבול בערב ונמצא שלאחר ההזאה אינו מתוקן כלל. למשל אם הוא כהן, עדיין לא יוכל לאכול בתרומה עד הערב שמש וטבילה.