סליחה על האיחור מפאת קוצר הזמן בימים כאלו, נוראים.
במשנה מובא :"היו מהלכין בדרך ואחד בא כנגדן אמר אחד מהן הריני נזיר שזה פלוני ואחד אמר הריני נזיר שאין זה פלוני הריני נזיר שאחד מכם נזיר שאין אחד מכם נזיר ששניכם נזירים שכולכם נזירים בית שמאי אומרים כולן נזירין וב''ה אומרים אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו ור''ט אומר אין אחד מהם נזיר הרתיע לאחוריו אינו נזיר ר''ש אומר יאמר אם היה כדברי הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה".
קיימת מסורת שלעת"ל תהיה נוהגת הלכה כבית שמאי. ותהיתי לכאורה מה עניין יהיה לנהוג בעניין נדרי טעות ( אם לא שטות... ) - כמותם, ועוד במקרה מוזר כבמשנה, הנראה כמין התערבות בין אנשים לגבי מישהו ה'חשוד' להיות נזיר, כאשר דווקא ה'זוכה' בהתערבות מקבל על עצמו נזירות. ומדוע בכלל מאריכה המשנה לדון במקרה כזה ובמקרה הכוי הדומה לו, שנראים לי כמשהו בלתי מציאותי בכלל.
אך אם אני מבין נכון, כנראה שכל העניין בא להורות מגמה כללית שתהיה לעת"ל, כאשר ירדפו כולם אחר קדושה ורוחניות, ואזי רבים יעסקו בהערכת אנשים רוחניים ומעלתם וההידמות אליהם, וכל אחד ירצה לקבל על עצמו להיות כמוהם, ולכן במצב כזה גם אם לא ידייקו בדברים, הכוונה הכללית של האומרים תהיה להיות כאותם 'חשודים' כנזירים, ולכן יקפידו אף בכגון זה להיות באמת כמוהם ממש אפילו במקרה טעות.
ואמנם גם כיום אנשים לעתים מתווכחים ביניהם על גדולי הדור ורבנים ומעלתם וההידמות אליהם, וכל אחד טוען בעד ונגד ( ועלולים להתערב על דבר מה ), וצריך לזכור שכיום נוהגים כבית הלל ולכן רק מי שנתקיימו דבריו -יקיים, ועל כן עדיף להתרחק מזה לגמרי. צ,ע