אמר רבא ק''ו ומה אתנן שמותר בתלוש להדיוט אסור במחובר לגבוה דכתיב {דברים כג-יט} לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב לא שנא תלוש ולא שנא במחובר נעבד שאסור בתלוש להדיוט אינו דין שאסור במחובר לגבוה?
א''ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא או חילוף ומה נעבד שאסור בתלוש אצל הדיוט מותר במחובר לגבוה שנא' {דברים יב-ב} אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם לא שנא להדיוט ולא שנא לגבוה אתנן שמותר בתלוש להדיוט אינו דין שמותר במחובר לגבוה
ואי משום בית ה' אלהיך מיבעי ליה לכדתניא בית ה' אלהיך פרט לפרה שאינה באה לבית דברי ר''א וחכ''א לרבות את הריקועים
א''ל אנא קאמינא לחומרא ואת אמרת לקולא קולא וחומרא לחומרא פרכינן
א''ל רב פפא לרבא וכל היכא דאיכא קולא וחומרא לקולא לא פרכינן והא הזאה דפסח דפליגי ר' אליעזר ור''ע דר' אליעזר סבר לחומרא וקא מחייב ליה לגברא ור''ע לקולא ופטר וקא פריך ר''ע לקולא דתנן השיב ר''ע או חילוף ומה הזאה שהיא משום שבות אינה דוחה השבת שחיטה שהיא דאורייתא לא
כ''ש התם ר' אליעזר גמריה ואייקר ליה תלמודא ואתא ר''ע לאדכוריה והיינו דא''ל רבי אל תכפירני בשעת הדין כך מקובל אני ממך הזאה שבות ואינה דוחה את השבת

הגמרא דנה האם כאשר ישנה אפשרות ללמוד בדרך קולא ובדרך חומרא לומדים לקולא או לחומרא והגמרא מביאה ראיה ממחלוקת ר''א ור"ע לענין הזאה בפסח שחל בשבת.
ומקשה רבי שלמה קלוגר בספר עבודת עבודה, הרי אין דימיון בין המקרים אצלנו בסוגיא מדובר ביחס לקולא גמורה של היתר ע''ז.
אך במחלוקת ר''א ורבי עקיבא ישנה קולא לצד אחד וחומרא לצד שני מצד אחד קולא של חילול שבת מצד שני חומרא של חיוב פסח.
עיין שם בתשובתו.