מתני' הנכרים העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרין ומה שעליהן אסורין שנאמר {דברים ז-כה} לא תחמוד כסף וזהב עליהם ר' יוסי הגלילי אומר {דברים יב-ב} אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם אלהיהם על הגבעות ולא הגבעות אלהיהם ומפני מה אשירה אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי אדם וכל שיש בה תפיסת ידי אדם אסור אר''ע אני אובין ואדון לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן דע שיש שם עבודת כוכבים

רש''י
ר' יוסי הגלילי אומר. הרי המקרא מלמדנו שהמחובר אינו נאסר שנא' אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים וגו' ומה תאבדו את אלהיהם על ההרים משמע צלמים ופסיליהם שעל ההרים קרויים אלהיהם ולא ההרים קרויים אלהיהם ומאחר שהוא כן ומפני מה אשירה אסורה ולא דרשינן נמי תחת כל עץ רענן אלהיהם ולא עץ רענן אלהיהם והלא אילן מחובר הוא ולמה אסרו הכתוב דכתיב ואשריהם תגדעון:

אלהיהם על ההרים. פרש''י בפי' אחרים וזה לשונו הן מותרין ההרים עצמם מותרים לזריעה ולחצוב אבנים מהם דמחובר לא מיתסר כדדריש ליה ר' יוסי הגלילי מאלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם ומה שעליהם כגון אם ציפום בכסף וזהב אסורין שנאמר לא תחמוד כסף וזהב וגו' ואף על גב דאינהו לאו עבודת כוכבים מיקרו ולא מתסרו גזירת הכתוב היא שיהא תלוש שעליהם כתלוש של שאר עבודת כוכבים דכתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם על כל מה שהם עובדים משמע וע''כ צריכין אנו לפרש דלא מקרו עבודת כוכבים דאמרי' בהשוחט (חולין מ. ושם ד''ה הא) הא דאמר להר הא דאמר לגדא דהר שהשוחט לשם ההר לא מיקרי זבחי מתים והא דתניא לקמן ועובדיהם בסייף משום האי טעמא הוא דאע''ג דלאו עבודת כוכבים נינהו לענין אתסורי עובדיהם מיהא עבודת כוכבים קרו להו ולעבודת כוכבים מיכווני דהוו דומיא דמחובר בפ''ב עכ''ל

והקשה ר''ת לפירוש זה דכיון דלא מקרי עבודת כוכבים ותקרובתן מותרת א''כ אמאי יענשו עובדיהם סייף הא אין זה עובד אלהים אחרים?

לכן נראה לר''ת דודאי עבודת כוכבים מיקרו ותקרובתן אסורה ולכך עובדיהם בסייף והא דדרשינן ולא ההרים אלהיהם קאי אאבד תאבדון כלומר שאין צריך לעקור ההרים והא דאמרינן בהשוחט דכיון דאמר להר אינו קרוי זבחי מתים ואינו אסור היינו כששוחט רחוק מן ההר שאז אין מתכוין לשם עבודת כוכבים וקרוב לפירוש זה מצאתי בפי' אחרים דרש''י וז''ל ומה שעליהם כגון אם ציפום זהב וכסף אסור שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך ואע''ג דאינהו לא מיתסרי גזירת הכתוב הוא שההרים וגבעות שקרקע עולם אין בהם כח לאוסרם אבל עבודת כוכבים הוו ותלוש שלהם כתלוש של שאר עבודת כוכבים ותדע לך דעבודת כוכבים מיקרו דהא תניא לקמן ועובדיהם בסייף ואם לאו עבודת כוכבים נינהו עובדיהם אמאי נהרגין

רש''י מסביר בפירוש המשנה בדעת רבי יוסי שלמרות שאינם ע''כ ולא נאסרים התלוש שבהם נאסר.

ועובדיה חייבים סיף הואיל ומכוונים לעו'כ

ותוס' מקשה עליו שאם אין לכך שם עבודת כוכבים ותקרובתן מותרת אמאי יתחייבו סיף?

כמדומני שחלק מהאחרונים מתרצים בשיטת רש''י שחיוב מיתה הוא תלוי בחומרת המעשה ויש כאן מעשה של ע''ז אע''פ שאין חלות של ע''ז

אך צריך לעמוד בצורה יסודית יותר על המחלוקת.

זה קצת מזכיר את מחלוקת רבא ואביי בדין אי עביד לא מהני בתמורה ו שמקשה רבא על אביי
אם לא חל האיסור מדוע לוקה

ורבא עונה לו שלוקה על שעבר על מימרא דרחמנא
כלומר האם החיוב תלוי בחלות שם האיסור
אך אינני בטוח שזהו מן הדומה.
אודה על כך אם מישהו יוכל להרחיב