אחד מנימוקי ר''ג להתיר את רחיצתו היא שהע''ז באה לאח''כ ואין היא יכולה לגזול את הרבים ומקשים הריטב''א ועוד ראשונים שאין זו גזילת רבים שהרי החצר של ע''ז

תירוץ אחד הוא שאמנם החצר הוא של ע''ז, אך המרחץ אינו של ע''ז. וממילא אין צורך להזיזו משום הע'ז .

תירוץ נוסף, שהואיל ומעיקר הדין מותר ליהנות שלא בטובה מהע''ז, אלא לר''ג שהיה אדם חשוב אסור. כאן ישנו היתר מיוחד הואיל והוא פאסיבי כלומר הוא רוחץ ואינו מכוי
ליהנות, והוי כאי אפשר ולא קא מיכוין. ואע''פ שזהו פסיק רישיהן שסו''ס רוצה בהנאה
ישנה כאן קולא מיוחדת וטעם היא באה בגבולי מגדירה את ר''ג כפאסיבי עיין סוגית הנאה בפסחים כ''ה
מצ''ב גיליון יוסף דעת הדן בענין ועיין עוד תוס' רי''ד

מתני' שאל פרוקלוס בן פלוספוס את ר''ג בעכו שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר ליה כתוב בתורתכם {דברים יג-יח} לא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמר לו אין משיבין במרחץ וכשיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה היא באה בגבולי אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא אומר נעשה אפרודיטי נוי למרחץ: דבר אחר אם נותנים לך ממון הרבה אי אתה נכנס לעבודת כוכבים שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה זו עומדת על פי הביב וכל העם משתינין לפניה לא נאמר אלא אלהיהם את שנוהג בו משום אלוה אסור את שאינו נוהג בו משום אלוה מותר:

רש'י היא באה בגבולי. שהמרחץ קודם לה והמרחץ נעשה לכל הבא למרחץ ולא כל הימנה שתהא גוזלת את הרבים: ועוד תשובה אחרת אין אנו אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי דמרחץ לאו דבר נוי הוא אלא נעשה אפרודיטי נוי למרחץ נמצא שהיא משמשתו והיא טפלה והוא עיקר: