אמר רבי ירמיה לכשתחשך צריך שאלה לחכם מאי טעמא?
אמר רב יוסף גזירה היום משום יום אחד
א''ל אי הכי ליגזור ביום א' משום היום?
א''ל היום ביום אחד מיחלף יום אחד בהיום לא מיחלף!
אמר רבינא אמר לי מרימר הכי אמר אבוך משמיה דרב [יוסף] כמאן אזלא שמעתיה דרב ירמיה בר אבא כרבי נתן דתניא רבי נתן אומר כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו מקטיר עליה:

ר"ן:
הסבר נימוקו של רב יוסף:
יום אחד. דאי שרית ליה לכשתחשך בלא שאלה אתי למיטעי נמי ביום אחד שיהא מותר לכשתחשך דלא משמע ליה דאיכא מידי בין יום אחד להיום:
הסבר הדחיה של רבינא:
"כמאן אזלא שמעתיה דרב ירמיה בר אבא כרבי נתן. כלומר דמאי דמצרכינן ליה שאלה לחכם באומר היום לאו משום גזירה בלחוד דסבירא לן דלא שכיח כולי האי לאחלופי דמשום גזירה בלחוד..."

לפי הר"ן רב יוסף סבר שצריך לגזור על הנודר "היום" להתיר נדרו (המותר ממילא בסוף היום) בפני חכם שמא ידור בפעם אחרת בנוסח "יום אחד" שאז אסור מדינא דמשנה ל24 שעות ואילו הנודר יחשוב שנאסר כמו בנוסח "היום" ויאכל מהערב באיסור. הסיבה שיטעה בכך היא לדברי הר"ן שלא משמע ליה דאיכא מידי בין "יום אחד" ל"היום" .

אומנם הסבר זה מעלה בעיה קשה
הרי פשוט לנו שהנדר אוסר האדם לפי כוונתו ולכן יכול לפרש כוונתו למה נדר. רק במקרה שיש להסתפק בדעתו (והוא עצמו לא שם ליבו שדבריו לא ברורים בשעת הנדר) כמו בסוגיות הבאות בגמרא, אנו מפרשים כוונתו בין אם ע"י ניתוח לשונו ובין אם בשימוש במקבילות לאותה לשון במקורות קודמים.
אומנם אם פשוט לנו שאדם זה לא חשב שיש הבדל בין "היום" ל"יום זה" וע"ס הבנתו בנדרו בא לאכול אחר שקיעה כיצד ייתכן שיהיה זה אסור עליו הרי כאן וודאי בסמכותו "לפרש דבריו לקולא"?
אומנם אם טעות זו היתה לא הגיונית ולא מצופה היינו מבינים הצורך לתקן הנודר ולומר לו ש"הסברו בנדרו לא ייתכן ובאמת אסור יותר מכוונתו" אך ממילא לא היה צורך לגזור שהרי לא גוזרים על דברים לא שכיחים וכן לא כך ביאר הר"ן.
אומנם ייתכן שאכן רב יוסף מעולם לא אמר הדברים כפי שנמסרו לעיל אלא כפי שמסרם רבינא שכוונתו לא הייתה כלל מצד גזרה אלא רק בתור קנס על הנודר וממילא לא קשה קושייתנו.
אומנם נראה שלא כך פירש הר"ן.