מתקיף לה רבינא מידי דהוה אבשר ויין דכולה שתא אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל ההוא יומא אנן יהבינן ליה

לדברי רבינא מצווים חברי האבל להביא לו בסעודת ההבראה (הסעודה הראשונה אחר קבורת מתו) בשר ויין ובכך פותח שבעת ימי האבלות שלו.

והוא תי' דמה עניין בשר ויין לאבלות וכן כיצד מתיישב זה עם המנהגים המפורסמים של חודש אב, שבו אבלים אנו על המקדש ולכן לא אוכלים בשר ולא שותים יין?

ונ"ל כך:
לאחר שנקבר המת מצווה לחזק רוחו של האבל ולנחמו, חלק מזה זה החזרת ה"טעם לחיים" שנעשה בין היתר ע"י חוש הטעם, וכן ציווה החכם במשלי "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש".

אומנם לגבי בית המקדש יש סברא שלאחר חורבנו אין עוד דרך למצוא ערך וטעם בחיינו המנותקים מהקב"ה ולכן היתה סברא ש: (ב"ב ס ב)
ת''ר כשחרב הבית בשניה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין
נטפל להן ר' יהושע אמר להן בני מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין? אמרו לו נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח ועכשיו בטל נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל?!?
אמר להם א''כ לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות אפשר בפירות פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים אפשר בפירות אחרים מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים שתקו אמר להן בני בואו ואומר לכם שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הצבור אא''כ רוב צבור יכולין לעמוד בה דכתיב {מלאכי ג-ט} במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה אמר רב חסדא כנגד הפתח עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט...

כלומר באמת היה ראוי שעל אבלות המקדש לא נאכל בשר ולא נשתה יין כל השנה אלא שלא יכלו לעמוד בכך רוב הציבור אבל בתשעת הימים או בשבוע שחל בו אפשר לעמוד וע"כ נוהגים מנהג זה.