1
דברים כד-ו
לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל

ב"מ קטו.
אמר רב הונא...חובל ריחים ורכב לוקה שלש משום "ריחים" ו"רכב" ומשום "כי נפש הוא חובל"

האם נתינת טעם ד'כי נפש הוא חובל' יכולה להיחשב כלאו, היש עוד דוגמאות כאלו?

2
שמות יב-ט
אַל-תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא, וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם: כִּי אִם-צְלִי-אֵשׁ, רֹאשׁוֹ עַל-כְּרָעָיו וְעַל-קִרְבּוֹ.

ב"מ קטו:
נא ומבושל לוקה שלש: משום "נא" ומשום "מבושל" ומשום "לא תאכלנו כי אם צלי אש", אביי אמר: "אין לוקין על לאו שבכללות".

מדוע נחשב ה'כי אם צלי אש' ללא תעשה כפי שהרי לוקים על זה ואף אומר אביי שהוא לאו שבכללות, הרי אין זה שלילה אלא לחיובי 'כי אם צלי אש' ומדוע האוכל נא ומבושל יעבור בלאו גם על ה'כי אם צלי אש' ולא רק על ה'אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל...?