הצעה קצת מחודשת להבנת ההבדל בין נדרים ושבועות ותודה מראש למי שיוסיף מקורות לפרוך או לחזק ההסבר.

הנדר יסודו בכח שניתן לאדם להקדיש קרבנות למקדש או לבד"ה ובכך להפוך המותר לכל (בהמת חולין), לאיסור דאו' חמור (של הקדש שיש בו דיני מעילה וגזל- חטא כפול לה' ולאדם)
אומנם וודאי שיש הבדל בין דברים שנאסרו מהתורה עצמה שאין לאדם השגה באיסור זה או בביטולו לעומת איסור שנוצר ע"י האדם שיש לו שלטון בו ויכול לבטלו או להגבילו לזמן ולאנשים מסויימים.
ממילא מובן למה המתפיס נדרו (בכח) איסור דאו' מקורי טעה ולא עשה כלום ורק המתפיס בדבר הנדור מגלה שהבין באיזה כח בא לאסור כעת נדרו.

שבועות יסודן בכך שרוצה לאמן (מלש' אמינות- אמת) דבריו כפי אמיתת שם ה' ומלכותו על העולם (שבועה דווקא בשם או כינויו) ואם יעבור על שבועתו נמצא שכופר באמיתת מלכות ה' ומכח זה נאסר הוא לעבור על שבועתו בלא שום צורך בחפצא שבו תחול השבועה.

פעולת הנדר: פועל על היחס בין בני האדם לבין החפץ שהוקדש (אך לא משנה בחפץ וטבעו אלא ביחס האנשים אליו כלומר גם זה דין בגברא רק שהוא ביחס לחפצא)

המנגנון הנ"ל התחדש ביסודו בנדר הקדש אך הורחב בתורה גם לנדרי איסור ונחל' ר"מ וחכמים אם לאחר ההרחבה נשאר דין מעילה בקונמות או שמא רק היכולת לאסור המותר לאדם התחדשה כאן ולא כל גדרי וחומרי נדרי הקדש.

בנדר יכול לאסור ע"ע גם בחפץ המשמש למצוות שהרי זה כח הנדר להפוך מותר לאסור תורה וכמו שלא יכול לקיים מצוות באיסורי תורה לא יכול לקיימן בדבר האסור בנדר.

בשבועות כאמור, כוונתו באומרו "נשבע בה' שלא אניח תפילין" היא לומר "אמת שלא אניח תפילין כפי שאמת שה' הינו מלך העולם"
כמובן שבדיבור זה יש סתירה פנימית שהרי אם ה' הוא המלך הרי שציווה עליך להניח תפילין ואם אתה לא מכיר במלכותו זו הרי שאינך מאמין באמת זו וממילא שבועתך בשקר היא ולא אוסרת.
כמובן שעל הזכרת שם ה' על שקר יש עברה חמורה של שבועת שקר (או שווא) וחייב ע"ז אך אין בכח שבועה כזו לאוסרו בהנחת התפילין או שאר מצוות.