בדף היום הועלה מאמרו על מידות החכמים.כלומר דיון בשאלת הגבולות בעניינים שונים.
עניין השיעור המדוייק שנקבע לדברים שמעבר לו משתנה הדין, אינו קיים רק במערכת ההלכה והמשפט, אלא גם בחיים היומיומיים, וגם בהם לנוקשות יש תועלת וגם לגמישות יש תועלת.
לדוגמה :
לכל בעל מקצוע המקבל קהל, רופא, עובד המשרד, למשל בדואר, בבנק או במשרד ממשלתי או עירוני וכדו', יש שעות עבודה מוגדרות רשמית. בהגיע השעה היעודה, אמור המשרד להיסגר והעובד לסיים עבודתו. אדם שיגיע לאחר אותה שעה, אף האחור של רגע, לא יוכל עוד לקבל שירות.
עקרונית, אדם עם התקף לב שחייו בסכנה, ויגיע למרפאה להיבדק שניה לאחר סגירת המרפאה, ייאלץ להגיע ישירות לבי"ח להיבדק ואין חובה לרופא לקבלו לבדיקה אף אם דלת המרפאה נטרקת בפני האיש. ברם הראוי לנהוג כך ? ברור שלא. על מי שעומד לסגור את הדלת לשמוע מהאיש שמדובר במקרה חריג ולהתנהג בהתאם.
כך גם ראוי שעובד הדואר יתנהג בגמישות ויאפשר חריגה קלה בשעות הקבלה אם מדובר בהעברת סכום כסף גדולה שדחייתה תגרור הפסד כספי ניכר מאד. וכן הלאה בכל מקום בו הנזק וההפסד או הסבל וכדו' גדולים.
ברם השאלה הגדולה היא, עד כמה יש לקבל חריגות כאלו ואחרות במקרים החריגים השונים, מהם גבולות החריגה הסבירים ואלו שכבר אינם סבירים ? האם בקביעת הגבולות נלקחו בחשבון החריגים, ואיזה ? קל יותר לקבוע גבולות במקרים בהם הנזק מהחריגה קטן וקשה כשהנזק גדול.
יש גם לזכור שבני אדם נוהגים לנצל את הנטיה להיות גמישים מצד נותני שירותים שונים ולחרוג מהגבולות עד כי תופעת החריגה ההופכת ל'נורמה' הופכת בעצם לניצול שלילי.
אין אפוא פתרון אמיתי לבעיית הגבולות בחיינו, ולשם כך נתן לנו הקב"ה שכל ישר, הגיון בריא, ולב יהודי חם וטוב כדי שנפעיל אותם להיות ישרים.