תנן החמרין שנכנסו לעיר ואמר אחד מהן שלי חדש ושל חברי ישן שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן אינו נאמן
רש"י:
אינו נאמן. ... ועוד שמוסיף עם זו דברים אחרים לשבח את של חבירו אינו נאמן להחזיק את של חבירו בחזקת מתוקן שאינן אלא מערימין אמור אתה כאן ואני במקום אחר:

מסופר על גוי חסיד אחד שעבר פעם ליד הכנסיה שבעירו וראה בפתח המקום שני קבצנים, אחד לבוש כגוי והשני כיהודי, כל מי שנכנס לכנסיה רצה לתת כבוד לבן אמונתו ולהשפיל היהודי ה'כופר' ולכן ותרם בעין נדיבה ל'גוי' וירק לכיוון הקבצן היהודי.
חרה הדבר לגוי החסיד וניגש ליהודי כדי לספר לו שיש בעיר בי"כ ששם יזכה לתרומה מכובדת במקום ליריקות שהיו מנת חלקו בפתח הכנסיה.
כששמע זאת הקבצן צחק ופנה לקבצן ה'גוי': "שמעת חיימקה, הגוי הזה חושב שהוא ילמד אותנו איך לעשות כסף"

ובאופן רציני:
מדוע לא יהיה נאמן העד שמעיד על כשרות סחורתו של חברו הרי כלל הוא בידנו ש"עד אחד נאמן באיסורים?"
ונ"ל שנגד כלל זה יש כאן חזקה ש"כל אומן שונא בעל אומנותו" וע"כ חזקה עליו שלא ידבר עליו טוב לעולם. מדוע א"כ שינה אומן זה מטבעו ומשבח חברו, אין זאת אלא שרווח כספי יש לו בדבר, רווח שאף גובר על ההפסד של הלקוחות שיעדיפו לקנות מחברו, וממילא אינו נאמן עוד שהרי נחשב כעד ששכרוהו להעיד עדותו ולא נאמן בה יותר.