הגמ' קכא.

"תניא אר''ג פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו רבי עקיבא וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה אמרתי לו בני מי העלך אמר לי דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי מכאן אמרו חכמים אם יבואו רשעים על אדם ינענע לו ראשו אמרתי באותה שעה כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שיש להם סוף מותרת מים שאין להם סוף אסורה"

אפשר לומר כשעובר על אדם משברים ("ספינה אחת שנשברה")
הדרך לעליה ("בני מי העלך")
הוא התמדה בלימוד ("דף של ספינה") ובמקרה דידן "דף היומי"
זה מה שיוכל להציל אדם מכל גלי הים הגועשים והמשברים (הרוחניים והגשמיים) שאנו עוברים בחיינו.

העיקר להאחז בלימוד (במקרה דידן הדף היומי) ולא להרפות למרות הקשיים ("אם יבואו רשעים על אדם") רק יעשה את עצמו כנכנע להם ("ינענע לו ראשו") אבל לשיעור הוא יגיע כי שם פתאום הכל נעלם כאיננו, מתרכזים בלימוד וכל הבעיות נשכחות וחלקם לפעמים נפתרות מאליהם כי הכל היה נסיון....

לימוד התורה הוא ללא הפסקה והראיה "מה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שיש להם סוף מותרת" - התורה נמשלה למים ("הוי כל צמא לכו למים") - אם יש להם סוף אז "מותרת" בבחינת מותר להפסיק...
ואם אין להם סוף "מים שאין להם סוף אסורה" - בבחינת אסור להפסיק...

מי שעבר את מסכת יבמות הרגיש בהתחלה ובאמצע שזה נראה "כים שאין לו סוף" אבל מי שהתמיד יודע ומאמין שכמו שעזר השם יתברך במסכת זו כך יעזור השם הלאה לכל הלומדים ולבני משפחתם להתמיד בלימוד ולא לוותר......אשריכם תלמידי חכמים...