על הסיפור על בני לוי, שהשאירו את חברם אצל פונדקית לבדו בלי שום חבר במחלתו לסעדו. לצערנו רואים לא מעט מקרים של אנשים בודדים חולים המגיעים לבתי חולים, ואין שום אדם ללוותם ולדאוג להם, ולא במעט מקרים מצבם מידרדר ואים מי שישים לבו, עד שהם נפטרים. לעתים בחדרי מיון פשוט אין מקבלים מזון כראוי ושתיה מספקת. כשהיתה בתי שתחיה מאושפזת בשל מחלה קשה, הסתובבו בביה"ח צעירות מתנדבות חרדיות וחילקו מזון טרי ושתיה לחולים וגם לבני משפחותיהם שליוום והחיו את נפשם ונפשנו. חסד עצום היה זה וייזכרו לטובה.
כנראה כשהולכים לאיזור סדום ועמורה 'עד צוער' צריך להיזהר שלא להתנהג כבסדום, כדי שלא יהא מכך אסון מצער...