קטז.

א. דילמא מסר ליה. לכאורה הכוונה דילמא אכן הלוואה היתה, ומבני חורין גבי, אבל לא גמר בדעתו לכתוב על זה שטר שיגבה ממשעבדי, ובינתיים מסר לו השטר עד שיחליט אם להקנות לו השטר שיגבה בו ממשעבדי. ויתכן דהכוונה דילמא נכתב לנני בר חבי השני אבל מסרו לו כדין מוכר שט"ח ולא הקנו עדיין.

ב. ההוא גיטא דאישתכח בסורא. והיינו דאשת ענן בר חייא אחד (חוץ מההוא מחגרא) תובעתו, וכמו שכ' רש"י לעיל בעובדא דאישתכח בנהרדעא. ולא פירש"י אי תובעת למוסרו לה ולגרשה במסירה זו או דאומרת שכבר נתגרשה ונפל ממנה ורוצה להשתמש בו כראיה על גירושיה. ואכמ"ל.

קטז:

ג. לדבריך שוטה לא תינשא. פשוט דאין הכוונה שוטה ממש, אלא שאין בה החכמה לעשות עצמה בוכיה וכו'.

ד. לבי דינא דרבי יהודה. המסוה"ש הגיה רב יהודה. הן אמנם דלא מצוי שיביאו מעשה תנאים בלא מקור מברייתא, אבל לפי הענין נראה טפי לגרוס רבי יהודה שהיה נוהג למעשה כשיטתו, דהא רב יהודה בוודאי נהג למעשה כרבנן ומה הוצרכו לאלפה לעשות הני עובדי.

ה. תניא וכו' אלא מעשה בקציר וכו'. קצת משמע מלשון ברייתא זו דזה ב"ה הודו מיד, וכן אמרו בסמוך טעם לב"ה רק על מדינת הים. אמנם במשנה נראה להדיא דבתחילה סברו ב"ה בדוקא קציר. ובאמת בתוס' הוסיפו טעם מירושלמי אמאי יש סברא להקל בקציר טפי.