מתני' חלצה בלילה חליצתה כשרה ורבי אלעזר פוסל בשמאל חליצתה פסולה ור' אלעזר מכשיר:
גמ' לימא בהא קמיפלגי דמר סבר מקשינן ריבים לנגעים ומר סבר לא מקשינן ריבים לנגעים לא דכ''ע לא מקשינן ריבים לנגעים דאי מקשינן אפילו גמר דין בלילה נמי לא והכא בהא קמיפלגי מר סבר חליצה כתחלת דין דמיא ומר סבר חליצה כגמר דין דמיא

רש"י:
לנגעים. כל ריב וכל נגע (דברים כא) מה נגעים ראייתם ביום דכתיב (ויקרא יג) וביום הראות בו אף ריבים ביום וחליצה דין הוא דגובה כתובתה.

רש"י מנמק ההתייחסות לחליצה כאל דין מצד שיש למעשה זה נ"מ ממונית של גביית כתובה.
מדבריו למדו האו"ז המהר"י מינץ ועוד לפסול גט שניתן בלילה שהרי יש למעשה זה אותה הנ"מ.
המהר"י מינץ והרא"ם הסתפקו שמא נלמד מכאן לפסול גם קידושין בלילה שהרי "הוקשו קידושין לגירושין"

אומנם להלכה מקלים בדיעבד בנתינת גט בלילה כיוון שמפורש בחז"ל שזה מותר ומתירים לכתחילה לקדש בלילה.

כיצד א"כ מתיישבת ההלכה עם סוגייתנו?
ההסבר פשוט-
הדמיון של חליצה לדין אינו כדברי רש"י מטעם ש"גובה כתובתה" שבטעם זה היינו אוסרים כל מו"מ ממוני בין בני אדם בלילה, אלא הדמיון הוא אחר-
מעשה חליצה הינו מעשה ב"ד שחייב להעשות בפני דיינים בסדר דין מיוחד הכולל אמירות המחוייבות מדאו' ובזה יש להלכה הקפדה שייעשה ביום אך אין לזה שום שייכות לגט וכ"ש שלא לקידושין.