רשב"י סובר שאם לאלמנת הכהן המעוברת יש בנים, אזי העבדים יכולים לאכול בתרומה, ואינם צריכים לחשוש שמא העובר הוא זכר (ואז יש לו חלק בבעלות על העבדים אך אינו יכול להאכילם בתרומה) משום שלא חיישינן למיעוטא, ולידת זכרים הינה מיעוט.
ברור שגם אם לידת זכרים הינה מיעוט, עדיין זהו מיעוט מצוי ביותר. מה הדין באותם מקרים בהם באמת בסוף נולד בן זכר - האם העבדים נידונים כזר שאכל תרומה בשוגג?
[השאלה היא כמובן כללית ועקרונית יותר, בנוגע לכל הספקות בהם נפסק הדין לקולא, איך להתייחס למקרים בהם המציאות העובדתית (שאינה בהכרח ידועה לנו) פועלת נגדנו. כאן זה צורם עוד יותר משום שהספק סופו בוודאי להתברר, ובמקרים רבים מאד יתברר לכיוון הבעייתי...]