(הזכירוני ימים מקדם,וחרגתי מעט מחרגנותי לאחרונה).

נח.

א. דילמא עד כאן. יסוד הענין הוא שחופה גרועה מצד אחד מקידושין ועדיפא מינייהו מצד שני. דקידושין עושים חלות מסויים ונחשבת טפי משתמרת לביאה, מה שאין כן חופה ללא קידושין שאינה מחילה כלום. ומאידך גיסא כיון שעושה מעשה חופה (אף דלא חל כלום) הריהו מקרבה לביאה מבחינה מעשית והוי מצד זה טפי משתמרת. וזה יסוד הדחייה של דברי רמי בר חמא.

ב. כגון שנכנסו לחופה. יש לציין שבלשונו של תנא זה אין זה דוחק, שהרי כך מטבע לשונו לומר זו וזו, כלומר כשרות ופסולות, כך שפיר יש לפרש כוונתו נישאו כלומר נכנסו לחופה.

ג. וכל שאין ביאתה מאכילתה. לכאורה אפשר לראות מדבריו רק שחופה לא מאכילה. ואנו מחפשים ראיה שחופה פוסלת אפילו בת כהן. ולזאת האריך רש"י מעט לפרש שעיקר הראיה מהא דמדמה חופה לביאה, ולכן משמע שכמו שביאה גם פוסלת ה"ה חופה.

ד. דילמא רבי ישמעאל כר"מ וכו'. כוונת הסוגיא לומר דרי"ש לא מיירי כלל בנכנסה לחופה, אלא שרק קידשה. ודוק. וקצ"ב דלפ"ז לא פליג כלל על ת"ק.

נח:

ה. דהא אמר רב קנה לכל וכו'. לכאורה ללישנא בתרא דרש"י על כרחך לא גרס לכל זה. ודוק.

ו. נתן גט פלוגתא דריו"ח ור"ל. סברת ר"ל צריכה בירור רב. מה טעם יש שנצטרך שיכול להאכיל במקום אחר על ידי גירושין. ובפרט שאין הנידון שהגירושין יאכילו אלא שלא יקלקלו, אבל תאכל מכח בית אביה. וצ"ע.